1אשר נשיא. מהו לשון אשר, אמר ר' יוחנן בן זכאי, אשרי הדור שהנשיא שלו מביא קרבן על שגגתו עטפשוט דמדייק מדלא כתיב אם נשיא יחטא, כלשון הרגיל בכ"מ, ודריש אשר מלשון אושר ומפרש בגמרא ענין האושר, דהעם למדין ממעשה הנשיא, דאחרי שהוא מביא קרבן על שגגתו מכש"כ המון העם, וגם מכיון שהוא שב משגגתו כש"כ מזדונו. ובירושלמי הוריות פ"ג ה"ב מביא בענין זה הפסוק דקהלת ח' יש הבל וגו' אשר יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים ויש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים, ודריש אשריהם לצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים בעולם הזה ואוי לרשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים בעוה"ז, והטעם בזה משום דברעת הצדיקים בעוה"ז מנכים להם מחובותיהם ובטוב רשעים מנכים מזכיותיהם [וע' בבבלי כאן], ונראה דדריש זה על סמך הדרשה שלפנינו אשר – מלשון אושר, ושם כתיב בצדיקים אשר וברשעים לא כתיב אשר.
.
(הוריות י' ב')
2אשר נשיא יחטא. ת"ר, אשר נשיא יחטא יכול גזירה ת"ל (פ' ג') אם הכהן המשיח יחטא, מה התם לכשיחטא אף הבא לכשיחטא פנראה כונת הקושיא דסמיך על הדרשה הקודמת אשרי הדור שהנשיא שלו מביא קרבן על שגגתו, ובארנו שם הטעם בזה, כדי שילמדו המון העם ממנו להביא קרבן על חטאתם, ולפי"ז הו"א שמודיע הקב"ה שכן יהיה בהחלט שהנשיא יחטא כדי שיביא קרבן, וכמו דמצינו בפ' מצורע בפסוק ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם דרשו חז"ל בשורה היא להם, יעו"ש, וה"נ הודעה היא, ומשני דא"א לומר כן שהרי כתיב אם הכהן המשיח יחטא, ואם היה תכלית חטא כזה בכונה להורות לבני אדם, א"כ הלא היה צריך בכהן משיח שהוא גדול האומה כדכתיב והכהן הגדול מאחיו לכתוב ג"כ בלשון המורה על חיוב, ומדכתיב בו אם שהוא לשון תנאי, ש"מ שגם הלשון אשר שבכאן ג"כ לשון תנאי הוא, ומה דכתיב לשון כזה יש בזה טעמים אחרים כפי שנתבאר בדרשה הקודמת. –
וע' בזוהר פרשה זו כ"ד א' אשר נשיא יחטא – ודאי יחטא, ע"כ, ולכאורה מפרש הינך דרשת הגמרא יכול גזירה וכו', אלא שבאמת גזירה היא שבודאי יחטא, וכמו שפרשנו בסלקא דעתה של הגמ' ואמנם יש לפרש כונת הזוהר ע"פ מש"כ הרמב"ם בפי' לאבות פ"א מ"ט על מ"ש שם ושנא את הרבנות וז"ל, ובבקשת השררה והרבנות יארעו לו נסיונות רבות בעולם, מפני שיתקנאו בו בני אדם ויחלקו עליו יפסוד אמונתו כמ"ש כיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור מלמטה נעשה רשע מלמעלה, עכ"ל, ולפי"ז תכונן דרשת הזוהר ואין צ"ל שיחלוק על הגמרא, ודו"ק.
ומקור לדברי הרמב"ם כיון שנתמנה אדם וכו' כתב הגרי"ב בגליון שם שלא נמצא בתלמוד ומדרשים, ונראה שכון הרמב"ם לאגדה דחלק ק"ג ב' כיון שנעשה אדם רש מלמטה נעשה רש מלמעלה, ומפרש רש מלמטה מלשון ראש, ומצינו שם ראש בחיסור א', בפ' עקב מרשית השנה, ובאיוב ח' שאל נא לדור רשון, ומה דאיתא בגמרא רש בלא אל"ף הוא מפני שוי משקל השם ראש מלמעלה, דשם הפי' רש מענין עני, ורש"י לא פי' כן, ואין להאריך עוד.
.
(שם שם א')
3אשר נשיא יחטא. הנשיא שעבר מגדולתו ואח"כ חטא הרי הוא כהדיוט, דכתיב אשר נשיא יחטא, כשהוא נשיא אין כשהוא הדיוט לא פאהרבותא בזה שלא נילף מכהן משיח שאצלו אין חילוק בדין זה מתי חטא. כמבואר לפניו לעיל בפסוק ג', אבל אם חטא ואח"כ עבר מביא שעיר כזמן שחטא, דלענין זה מקשינן ליה לכהן משיח דכתיב ביה (פ' ג') והקריב על חטאתו אשר חטא ודרשינן מלמד שמביא חטאת כמו שהיה חייב בשעה שחטא, כמו דמקשינן כמה דברים נשיא לכהן משיח. ובזה יתיישב מה שהקשה התוי"ט בפ"ג מ"א דהוריות על הרמב"ם ורע"ב שהביאו בבאור דין זה את הפסוק והקריב על חטאתו אשר חטא, והקשה הא פסוק זה בכהן משיח כתיב, ולכאורה הוא באמת דבר פלא, אבל לפי מש"כ ניחא דלענין כמה דברים מקשינן נשיא לכהן משיח כמו שיתבאר בפרשה, והוי כונתם דענין זה אחד מאלה הדברים.
.
(הוריות י' א')
4אשר נשיא יחטא. פרט לנשיא שנצטרע, שנאמר (מלכים ב ט״ו:ה׳) וינגע ה' את המלך ויהי מצורע עד יום מותו וישב בבית החפשית פבמפרש בית החפשית על שם שהיה חפשי ממלוכה, וה"נ מכיון שנצטרע עובר מנשיאותו.
.
(שם שם)
5אשר נשיא יחטא. חטא ער שלא נתמנה ואח"כ נתמנה הרי הוא כהדיוט, דכתיב אשר נשיא יחטא – פרט לקודמות פגר"ל פרט לחטא שנתהוה קודם לנשיאותו, והטעם בזה משום דקרבן לא ישתנה בשנוי הגוף, ועיין מזה בכתובות מ"ה א'.
.
(שם שם)
6אשר נשיא יחטא. ת"ר, יכול נשיא שבט ת"ל מכל מצות ה' אלהיו, ובמלך הוא אומר (פ' שופטים) למען ילמד ליראה את ה' אלהיו, מה להלן שאין על גביו אלא ה' אלהיו אף נשיא שאין על גביו אלא ה' אלהיו, ואיזה הוא – זה מלך פדואיתא בסוגיא כאן, בעי מיניה רבי מר' חייא, כגון אני מהו בשעיר, אמר ליה הרי צרתך בבבל, והבאור הוא דשאל אותו כגון הוא שהוא נשיא אם היה בזמן המקדש אם היה חייב להביא שעיר על שגגתו כדין מלך או רק קרבן יחיד, ואמר לו הרי צרתך בבבל, ר"ל ריש גולה שבבבל הוא על גבך, ואנן בעינן שלא יהיה על גביו אלא ה' אלהיו. ויש מן המפרשים שהקשו בכלל על שאלה זו והא מה דהוי הוי והלכתא למשיחא. אבל י"ל פשוט דנ"מ בזה ע"פ המבואר בשבת דף י"ב ב' מעשה בר' ישמעאל בן אלישע שקרא והטה נר בשבת וכתב על פנקסו אני ישמעאל בן אלישע קריתי והטיתי נר בשבת, לכשיבנה ביהמ"ק אביא חטאת שמנה, ונראה דבענין כתיבה זו כונו למ"ש ביומא פ' א' האוכל חלב בזה"ז צריך שיכתוב לו וכו' ופירש"י שמא יבנה ביהמ"ק בימיו ויתחייב קרבן, ולפי"ז י"ל דכונת רבי בשאלתו היתה שאם יכשל חלילה באיסור כרת בשוגג מה יכתוב על פנקסו להביא כשיבנה ביהמ"ק, אם חטאת כיחיד או שעיר כמלך.
.
(שם י"א א')
7מכל מצות ה'. כתיב הכא ועשה אחת מכל מצות ה', וכתיב בצבור (פ' י"ג) ועשו אחת מכל מצות ה' וגו', מה צבור אין חייבים אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, אף נשיא אינו חייב אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת פהעיין מש"כ בענין זה לעיל בפ' י"ד בדרשה אשר חטאו עליה.
.
(שם ח' א')
8בשגגה ואשם. השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו. אינו שב מידיעתו אינו מביא קרבן על שגגתו, מכאן שאין מקבלין קרבנות מן המומר פובאור הדרשה משום דכתיב אשר לא תעשינה בשגגה ואשם, וסמיך ליה או הודע אליו חטאתו אשר חטא והביא אשמו, דמשמע אשר לא תעשינה אם היה יודע שהוא אסור ושגגה היתה לו אז יביא אשמו, וזהו שב מידיעתו, ר"ל ע"פ ידיעתו, שאם היה יודע היה שב ונפרש, אבל מומר גם אם היה יודע שהוא אסור לא היה פורש. ועיין לקמן בפסוק כ"ז גבי חטאת שבא על השוגג כתיב ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ ודרשינן מעם ולא כל עם, פרט למומר שאין מקבלין ממנו, יעו"ש, ואצטריך דרשה ההיא, משום דאי מדרשה שלפנינו לחוד לא היינו ממעטין מומר לאכול חלב והביא קרבן על הדם ששגג בו, ואילו היה יודע שהוא דם היה פורש, דלפי דרשה שלפנינו נקרא שב מידיעתו בדם ומקבלין ממנו, ולפי דרשה מעם הארץ פרט למומר – כולל כל מין מומר.
וכן איתא דרשה בענין זה בר"פ זו אדם כי יקריב מכם קרבן, מכם ולא כולכם, להוציא את המומר, שאין מקבלין קרבן ממנו, ואצטריכא אותה דרשה, משום דכיון דאותה פרשה בעולה כתיבה ועולה דורן הוא הוה אמינא דנקבל מיניה כיון דלא לכפרה באה, קמ"ל. ואי אשמעינן בעולה לבד הוה אמינא עולה אין מקבלין משום דלאו חיובא היא אבל חטאת דחיובא נקבל, קמ"ל.
.
(הוריות ח' א')