ורצון שכני סנה. באו ישראל לשילה נאסרו הבמות וקדשים קלים ומעשר שני נאכלין בכל הרואה נגר"ל בכל מקום שהיה אפשר משם לראות קצת מהבית, והיינו בכל מקום שרואין משם שילה.
, דאמר קרא ורצון שכני סנה, עין שלא רצתה ליהנות מדבר שאינו שלו תזכה ותאכל בין השנואין נדכלומר קדשי שילה נאכלין אף בגבולי שארי שבטים ששנאוהו. ומ"ש עין שלא ראתה וכו' – רומז לענין יוסף עם אשת פוטיפר, וע"ד דרש ורמז דריש כן מפני ששילה היתה בחלק בני יוסף וכמש"כ בתהלים ע"ט ויטש משכן שילה וגו' וימאס באהל יוסף, אבל עיקר הילפותא לזה מפרשה ראה בענין הבמות מפסוק השמר לך פן תעלה עלותיך בכל מקום אשר תראה ודרשינן בכל מקום אשר תראה אי אתה מעלה אבל אתה אוכל בכל מקום שאתה רואה כפי שבארנו במקומו (י"ב י"ג).
. (זבחים קי"ח ב')
ורצון שכני סנה. [תניא, הרי אמרו שכינה לא שרתה אלא בחלקו של בנימין, והא כתיב (תהלים ע"ט) ויטש משכן שילה וימאס באהל יוסף], א"ר אבהו, כתיב ורצון שכני סנה, קדשים המרצים נאכלין בחלקו של יוסף נהנראה דרומז לדרשה הקודמת עין שלא רצתה ליהנות וכו', והא דשכינה לא שרתה אלא בחלקו של בנימין נתבאר לעיל בפסוק י"ג.
. (ירושלמי מגילה פ"א הי"ב)