תורה תמימה על התורה · דברים · פרק 33 · פסקה 15

ומראש וגו'. ומראש הררי קדם – זו מברכת אבות, וממגד גבעות עולם – מברכת אמהות, שכן מצינו שהאבות קרויים הרים ואמהות גבעות, שנאמר (שה"ש ד') אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה ^נבודרשו שם במ"ר דרומז לאבות ואמהות, והוא הדין דמצי להביא מר"ה י"א א' מה שדרשו הפסוק מדלג על ההרים בזכות אבות מקפץ על הגבעות בזכות אמהות, ובירושלמי סנהדרין פ"י ה"א דרשו הפסוק כי ההרים ימושו זה זכות אבות והגבעות תמוטנה זה זכות אמהות, ולכן דריש הרים לאבות וגבעות לאמהות ולא להיפך משום דחתימת שם הר ברבים הוא בלשון זכר, בי', ומ', ובגבעות לשון נקבה – בו' ות', ועפ"י זה יתבאר כונת הגמרא בחגיגה ט"ו א' כל מה שברא הקב"ה בעולמו ברא כנגדו, ברא הרים – ברא גבעות, ברא ימים – ברא נהרות, ועל זה נאמר (קהלת ז') גם את זה לעומת זה עשה האלהים, והמפרשים נדחקו בבאור הענין, אבל הבאור פשוט, דכמו דבבעלי חיים יש זכר ונקבה כך יש כזה בדוממים, וכמש"כ רש"י בשבת נ"ז ב' ארזי ושוחי, ארז זכר וארז נקבה, ובפסחים נ"ו א' דקל זכר ודקל נקבה, ועיי"ש נ"ג א'. והענין הוא שכל נברא בעולם יש במינו כח המשפיע וכח המקבל ומכונה כח המשפיע בשם זכר והמקבל בשם נקבה, ויתבאר מזה לשון הגמרא בבכורות נ"ה א' זכרותא דמיא – פרת, זכרות דדמא – כבדא, וכ"כ בעלי המחקר והטבע, ומבואר לפי"ז ברא הרים – ברא גבעות [כנגדם], ברא ימים – ברא נהרות [כנגדם] כלומר, ברא משפיע, ברא כנגדו מקבל, ודו"ק. [ספרי].