1וכל כלי פתוח. בכלי חרס הכתוב מדבר, או אינו אלא בכל הכלים, ת"ל וכל כלי פתוח, כלי שמקבל טומאה לפתחו, ואיזה זה, זה כלי חרס עאאחרי דמצינו במקום אחר שכלי חרס מטמא מאוירו, כמבואר בפ' שמיני (י"א ל"ג) וכל כלי חרס אשר יפל מהם אל תוכו, אבל שאר הכלים אין מטמאין מאוירן רק מגבן, כפי שיתבאר בסמוך.
.
(שם)
2אשר אין צמיד פתיל עליו. תניא, מניין למדרס כלי חרס שהוא טהור, אמר רבא, דכתיב וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא, הא יש צמיד פתיל עליו טהור, ומי לא עסקינן דיחדינהו לאשתו נדה וקאמר רחמנא טהור עבדין המדרס הוא, דקי"ל דמשכב ומושב ומרכב של הזב מטמא ככל מה שעליו, כמבואר לפנינו בפ' מצורע. אמנם אם ישב הזב על אוכלין ומשקין או כלים שאינם מיוחדים למשכב ומושב ולא הסיטן [כלומר לא נדנד אותם] הרי הן טהורין, וזה נקרא בעלמא מדרס או משכב ומושב, ואמר בזה שאם ישב הזב על כלי חרס הרי הן טהורין.
וסמך בזה על המבואר בדרשה הקודמת דפסוק זה איירי בכלי חרס, ואמר מי לא משמע דאפי' יחדו לאותו כלי לאשתו נדה לישב עליה כל ימיה, ואמר קרא דמציל על מה שבתוכו באהל המת, ואי טמא מדרס היכי מציל, והא כל דבר טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה, אלא ש"מ דאין מדרס בכלי חרס, והלכך כלי חרס המוקף צמיד פתיל טהור מכל טומאה, וממילא גם מטומאת היסט כמו דקי"ל דכל שלא בא לכלל מגע לא בא לכלל היסט, לפיכך מציל על מה שבתוכו.
ומה שאמר דוקא שיחדו לאשתו נדה ולא סתם לישיבה, י"ל מפני שנדה מטמאה מדרס, וגם אולי היה הנהוג אצלם שתשב אשה על כלים פחותים מפני הטומאה, ונקט דרך ההוה.
.
(שבת פ"ד ב׳)
3אשר אין צמיד פתיל עליו. ת"ר, אויר כלי חרס טמא וגבו טהור עגשאם נתלה טומאה אל תוכו אף שלא נגעה בו טמא, אבל בנגעה טומאה מגבו לא נטמא בכך, וזה היפך מדין שאר הכלים שיתבאר בדרשה הסמוכה, יעו"ש.
, דאמר קרא וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו, איזה הוא כלי שטומאתו קודמת לפתחו הוי אומר זה כלי חרס עדמדקפיד אפתיחה ש"מ שבכלי חרס קאי, דאיזהו כלי שטומאתו קודמת לפתחו, כלומר באיזו כלים הרגילה תורה את הטומאה להשכים ולמהר ולבא דרך פתחו הוי אומר זה כלי חרס, וכמש"כ לעיל אות ע"א.
, וכי אין צמיד פתיל עליו הוא דטמא, הא יש צמיד פתיל עליו – טהור עהר"ל הא אם מצומדת מגופתו עליו לפיו יפה טהור, ואע"פ שהוא באהל המת, דבזה איירי קרא, אלמא לא נטמא מגבו, ועיין לפנינו בפ' שמיני (י"א ל"ג).
.
(חולין כ"ה א׳)
4אשר אין צמיד פתיל עליו. ת"ר, אויר כל הכלים טהור וגבן טמא עור"ל כל הכלים לבד כלי חרס אם נגעה טומאה בגבן טמאים ובנתלה טומאה באוירן ולא נגעה בהן טהורים, היפך מדין כלי חרס שבדרשה הקודמת.
, דאמר קרא וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא, האי הוא דכי אין צמיד פתיל עליו טמא וכי יש צמיד פתיל עליו טהור, הא כל הכלים בין שיש צמיד פתיל עליהם בין שאין צמיד פתיל עליהם מטמאין עזר"ל האי כלי חרס דבזה איירי האי קרא כמש"כ בריש פסוק זה, אבל כל הכלים לעולם מטמאין, והאיך מטמאין כשיש צמיד פתיל עליהם, על כרחך מגבן.
.
(חולין כ"ה א׳)
5צמיד פתיל. צמיד – זה הפקק, פתיל – זה המקיף, ואע"פ שאין ראיה לדבר – זכר לדבר, ויצמד ישראל לבעל פעור (פ׳ בלק) עחהשם פקק מורה לא רק על סתימת החלל בדבר מה כ"א גם על הסגירה ע"י הדוק שפתי החלל זו לזו, או כסוי הכלי אל הכלי, ולכן תאלמנה שפתי שקר מתרגמינן תתפקקון, היינו שתצמדנה השפתים זו לזו, וכמו מאלמים אלומים דהכונה שם על הצמידה והחבור, ופתיל זה הכסוי, וכמו שפי' הגר"א ז"ל בפ"ט דכלים מ"ז, וכן מוכח בפ"י שם מ"ב, אין מקיפין לא בבעץ וכו' מפני שהוא פתיל ולא צמיד, וכן פי' רש"י בחולין כ"ה א'. וצ"ע בפירש"י כאן בפסוק זה שכתב להיפך מדבריו שם, ועיין עוד בתפא"י שם.
[ספרי].
6טמא הוא. מה ת"ל הוא, אלא הוא שמציל עצמו בצמיד פתיל באהל המת הוא שמציל עצמו בצמיד פתיל באהל שרץ עטדכך משמע ליה שענין הצמיד פתיל מציל בכל הטומאות אהל, שגם באהל שרץ מציל, והיינו במגע מגבו.
.
(שם)