1וענית. בראשונה כל מי שיודע לקרות קורא, וכל מי שאינו יודע לקרות מקרין אותו, נמנעו מלהביא, התקינו שיהיו מקרין את כולם וסמכו על הכתוב בתורה וענית, אין עניה אלא מפי אחר כדעיין מש"כ בענין דרשה כזו לעיל ס"פ תצא בפרשת חליצה בפסוק וענתה ואמרה, וצרף לכאן.
.
(ירושלמי בכורים פ"ג ה"ד)
2וענית ואמרת. ולהלן הוא אומר (כ"ז י"ד) וענו הלוים ואמרו, מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש כהובלוים ילפינן דהוי בלה"ק מדכתיב שם וענו הלוים בקול רם וכתיב במתן תורה והאלהים יעננו בקול, וילפינן בגז"ש ממתן תורה שנתנה בלה"ק, עיין לקמן (כ"ז י"ד). ועיין מש"כ לקמן בפסוק י"ג מה נשתנה מקרא בכורים שצריך לומר בלה"ק מודוי מעשר שני שנאמרת בכל לשון שהוא שומע אעפ"י דלכמה דברים דינם שוה, יעו"ש.
.
(סוטה ל"ב א')
3ואמרת לפני ה'. מלמד שהבכורים טעונים ודוי כוואין הלשון מבורר בירושלמי כאן דמשמע שם דילפינן ודוי דבכורים מודוי דמעש"ש, וכ"מ במפרשים במשנה שבירושלמי, אבל באמת א"צ לזה, שהרי בבכורים גופא כתיב וענית ואמרת דהיינו ודוי כמו במעש"ש, וגם יש קצת ראיה דלא ילפינן ודוי דבכורים מודוי דמעש"ש שהרי במעש"ש קיי"ל דמתודה בכל לשון שהוא שומע משא"כ בבכורים דוקא בלשון הקודש, כבדרשה הקודמת, ונ"ל שיש איזו ט"ס וחסרון דברים בירושלמי והמעיין ימצא.
.
(ירושלמי בכורים פ"ב ה"ב)
4ארמי אבד אבי. מלמד שלא ירד יעקב לארם אלא להאבד, ומעלה על לבן הארמי כאלו אבדו כזלא נתבאר הענין שלא ירד אלא להאבד, איך יתכן שירד לכתחלה להאבד ח"ו, ונראה הכונה עפ"י המבואר לפנינו בפ' עקב בפ' ואבדתם מהרה דהפעל אבד מורה לא רק על אבידה ממש אך גם על טרדה וגלות ממקומו, וכמו ובאו האובדים בארץ אשור (ישעיהו כ״ז:י״ג), וכן את האובדות אבקש ואת הנדחות אשיב (יחזקאל ל״ד:ט״ז), וכן דרשו בתו"כ פ' בחקתי בפסוק ואבדתם בגוים אלו עשרת השבטים שגלו ממקומם, אחרים אומרים אין אבדן אלא גולה, יעו"ש, וה"נ הפי' מלמד שלא ירד יעקב לארם אלא להאבד, כלומר לגלות ולטלטול וטרדת הגוף כנודע שברח אז מפני עשו וכמו שאמרה רבקה ברח לך, וכל הבורח הוא מטולטל ונטרד, ומעלה הכתוב על לבן כאלו אבדו מפני שטרדו בזמנו ומצבו, כנודע. –
והנה יש כמה פירושים באגדה זו ומהם בפירוש הגדה ש"פ, ובכולם לא מצאתי באור נכון וטעם מספיק מה שייכות הזכרה זו דיעקב ולבן לענין הבאת בכורים, וקצת י"ל דזה בא לתאר חסדי ה' מנתינת הארץ לישראל, יען כי עפ"י הטבע ועפ"י הנהוג שבעולם לא היה היכולת לישראל לעולם לכבוש ולרשת את הארץ, יען כי לכבוש ולהוריש גוים ולרשת ארץ צריך להיות במצב איתן, שקט ושאנן במנוחה ושלוה, ומצייר בזה שישראל מאז היותם לגוי היו חסירים כל אלה, שלא הי מצבם איתן והיו טרודים נעים ונדים ומטולטלים, ובכ"ז בחסדי ה' כבשו והורישו ונחלו ונתיישבו בארץ זו שהיא זבת חלב ודבש ומתחיל מסבות יעקב [שהוא יותר קרוב בזמן לישראל משארי אבות] ומתקופות ימי חייו וההרפתקאות שעברו עליו מאז יצא מבית אביו אל בית לבן ואחרי כן כל מה שעבר עליו מירידתו למצרים ואח"כ מסבות ישראל במצרים וכו', שבכל אלה הזמנים היה הוא ובניו טרודים ומטולטלים ובכ"ז ויביאנו אל המקום הזה, היפך ההנהגה הטבעית, ודו"ק.
[ספרי].
5לגוי גדול. מלמד שהיו ישראל מצוינים שם כחדריש כן מלשון גוי גדול כמו והכהן הגדול מאחיו (פ' אמור) שדרשו גדלהו משל אחיו, וגם י"ל דדריש מלשון גוי דבזה הוא חלוק משם עם, דעם הוא תואר לקבוץ אנשים המונים, וגוי הוא קובץ אנשים חשובים ומצויינים, כמש"כ הגר"א בפי' לישעיה (א' ד', ב' ג').
.
(שם)