את ענינו. זו פרישות דרך ארץ כטלא נתבאר יפה איפה מרומז זה בלשון וירא את ענינו, דיש לפרשו בפשיטות על ענוי הגוף, וי"ל דמדייק הלשון וירא דמשמע רק הוא בעצמו ראה, והלא כל אדם ראה בעמלם וענוים בעבודת פרך, אך הענין הוא כי פרעה דחקם בשני מיני ענויים, בענוי חומרי שהוא בעבודת הגוף, ובענוי רוחני שמנעם מפו"ר, כמבואר בסוטה י"ב א' שבשעה שגזר פרעה כל הבן הילד היארה תשליכוהו פרשו עצמם כולם מפו"ר, והנה זה הענוי הגופני ראו כולם, אבל הענוי הרוחני לא ראה אלא הקב"ה, וזהו שאמר וירא את ענינו זו פרישות ד"א, שראה אך הקב"ה, וסמך בלשון עמנו ענין פרישות ד"א עפ"י המבואר ביומא ע"ג ב' ולפנינו ס"פ ויצא דמניעת ד"א נקרא ענוי.
.
(יומא ע"ד ב')
(יומא ע"ד ב')