1וספרתם לכם. ת"ר, וספרתם לכם, שתהא ספירה לכל אחד ואחד מטר"ל שכל יחיד יספור לעצמו ולא שב"ד יספור עבור כל ישראל כמו בשמיטה וביובל דכתיב (פ' בהר), וספרת לך שבע שבתות שנים דהתם איירי בב"ד, משום דכל לשון יחיד הנאמר על כל הכנסיה הוא על הב"ד. וכתבו התוס' דהדיוק הוא מדכתיב כאן בלשון רבים ובשמיטה ויובל כתיב בלשון יחיד, ולכאורה קשה הא גם בעומר כתיב בלשון יחיד, בפ' ראה, שבעה שבועות תספר לך, ובאמת בסוגיא כאן דריש דהלשון תספר קאי על הב"ד, אך לפנינו בפ' ראה בפסוק הנזכר יתבאר אי"ה דהכונה תספר לך בב"ד מוסבת לענין אחר ולא לספירה ממש, יעו"ש.
וע' באו"ח סי' תפ"ט לענין אם יכול אחד להוציא את את חבירו בספירת העומר, והמג"א כתב בפשיטות דאינו יוצא בספירת חבירו, ולא דמי לקידוש וכדומה מפני שגזה"כ הוא דכל אחד מחויב לספור לעצמו, יעו"ש. אבל לדעתי נראה ברור דהכונה שכל אחד יספור לעצמו בא לאפוקי רק שאין המצוה חלה רק על הב"ד כמו בשמיטה ויובל כמו שבארנו, אלא דחלה על כל יחיד כמו שארי המצות, וא"כ פשוט הוא דמהדרינן לדינא שארי המצות שאפשר לאחד להוציא את חבירו [לבד מצות גופניות, כנודע].
.
(מנחות ס"ה ב')
2ממחרת השבת. מהו ממחרת השבת – ממחרת יו"ט, או אינו אלא ממחרת שבת בראשית נר"ל ממחרת יום השבת דהיינו ביום ראשון בשבוע, וכל סתם שבת נקרא שבת בראשית ע"ש שביתת הקב"ה בו במעשה בראשית, ומכונה כן כדי להבדילו מיו"ט שלפעמים נקרא ג"כ שבת כמש"כ שבתון מקרא קודש וכמש"כ בפ' בא בפ' והיה לך לאות.
, אמר ר' יהודה בן בתירא, נאמר כאן שבת ונאמר להלן (פ' ט"ז) עד ממחרת השבת, מה להלן רגל ותחלת רגל סמוך לה, אף כאן רגל ותחלת רגל סמוך לה נארגל ותחלת רגל סמוך לאותה שבת דהיינו עצרת המתחלת למחרת של שבת שביעית לאחר שעברה שבוע דאותה שבת היינו שבוע, כך הכא כן, דהיינו יום שני של פסח שיהא סמוך לשבת ושבת קרוי יו"ט כדכתיב ביום הראשון שבתון, וכמש"כ למעלה.
וכונת כל הדרשה להוציא מבאורם של הצדוקים שהיו אומרים דהפי' ממחרת השבת ממחרת יום השביעי דהיינו ביום ראשון בשבוע, ולכן היו אומרים דעצרת חל לעולם ביום הראשון בשבוע. ומה שהכריחם לפרש כן י"ל משום דהיה קשה להם למה לא כתב הפסוק ממחרת הפסח או ממחרת החג או המועד, אבל באמת הא בורכא, דאם היה כתב ממחרת הפסח היה אפשר לטעות ולפרש ממחרת שחיטת הפסח דהיינו בט"ו בניסן, וגם לא היה יכול לכתוב ממחרת החג או המועד, יען שהיה במשמע אחר עבור כל ימי החג, ולכן כתב ממחרת השבת שפירושו ממחרת יום השביתה בחג, וכמש"כ.
וכמה דרשות באו בגמ' להוציא מלבן של צדוקים פירושם הנזכר. ואמנם בעיקר הדבר לא ניחא להו לחז"ל לקיים פירושן של הצדוקים עפ"י הסברא, יען שאם כן יתחייב דלפעמים כשיחול יום א' של פסח ביום הראשון בשבוע יצטרך להמתין עד יום א' הבא, ובאמת אין שום סברא להמתין שבעת ימים יתירים אחרי שכבר הגיע זמן הקצירה בתחלת החג שהוא מועד האביב, ולכן קים להו לחז"ל שהפירוש ממחרת השבת – ממחרת יו"ט דהיינו יום ע"ז בניסן שגם הוא נקרא שבת כמש"כ, ורק לתוספת קיום פירושם וביטול פירוש הצדוקים הביאו ראיות ורמזים שונים מלשונות התורה כפי שיבואר בזה ועוד יתבאר אי"ה לפנינו בפ' ראה בענין זה, יעוי"ש.
.
(שם שם)
3מיום הביאכם. תניא, יכול יקצור ויביא ואימתי שירצה יספור, ת"ל (פ' ראה) מהחל חרמש בקמה תחל לספור, אי מהחל חרמש יכול יקצור ויספור ואימתי שירצה יביא, תלמוד לומר מיום הביאכם נבהבאור פשוט, כי מלשון מיום הביאכם ידעינן שהספירה תהיה ביום ההבאה, ולא נדע שיהיה ביום הקצירה, והו"א שיקצור ואימתי שירצה יביא ויספור, ולכן אמר מהחל חרמש שתהיה הספירה ביום הקצירה, ואם יאמר מהחל חרמש נדע שהספירה תהיה ביום הקצירה ולא נדע שתהיה ביום ההבאה, והו"א שיקצור ויספור ויביא אח"כ, לכך איצטריך גם הפסוק מיום הביאכם, ומשני הפסוקים ביחד נדע שיקצור ויביא ויספור ביום אחד.
.
(שם ס"ו א')
4מיום הביאכם. תניא, אי מיום יכול יקצור ויספור ויביא ביום, ת"ל שבע שבתות תמימות תהיינה נגותמימות יצוייר רק מלילה ויום.
, אי תמימות יכול יקצור ויביא ויספור בלילה, ת"ל מיום הביאכם, הא כיצד, קצירה וספירה בלילה והבאה ביום נדדקצירה צריכה להיות בהכרח קודם ספירה כדכתיב בפ' ראה מהחל חרמש וגו', וא"כ לא סגי שלא תהיה בערב קודם ספירה, משא"כ הבאה דגזה"כ הוא שתהיה ביום, כמבואר. ועיין בירושלמי מגילה פ"ב ה"ז באה דרשה בענין זה, אך כנראה היא חסירה ומשובשת הרבה, וגם כפי הנראה היא כלולה בדרשה שלפנינו, ולכן השמטנוה.
והנה התוס' בסוגיא כאן ד"ה זכר למקדש הביאו בשם בה"ג שאם הפסיק יום אחד ולא מנה שוב אינו מונה, משום דבעינן תמימות, וכתבו על זה, ותימא גדולה הוא ולא יתכן, עכ"ל, ולא ביארו מה קשה להם. ונראה כונתם משום דכפי דמשמע הוי פשטות הענין הא דבעינן תמימות הוא רק בענין המעל"ע של יום הספירה כמבואר כאן שצריך לספור מבערב, אבל לא על כל המשך המ"ט ימים, משום דכל יום מצוה בפ"ע היא, ובדעת הבה"ג י"ל פשוט, דכיון דכתיב שבע שבתות תמימות, פירושו שתהיינה כולן בהמשך מחובר זל"ז.
אמנם אע"פ שתמהו הרבה התוס' על הבה"ג בכ"ז פסקו הפוסקים כבה"ג, וצ"ל שמפרשי כמש"כ, וכתבו רק שיספור בלא ברכה, ולפי"ז נראה פשוט בקטן שהגדיל או בעובד כוכבים שנתגייר בתוך ימי הספירה שאינו סופר בברכה, כיון דליכא תמימות, אך בקטן י"ל דמה שסיפר בפטור מצטרף לענין זה שיהיו תמימות. ויש להביא ראיה לזה מיבמות ס"ב א' היו לו בנים לעובד כוכבים בהיותו עובד כוכבים ונתגייר פטור מפו"ר, ואע"פ שבשעה שהיה עובד כוכבים לא היה עליו מצות פו"ר, דב"נ אין מצווים על זה.
.
(מנחות ס"ו א')