1תספרו חמשים יום. אמר אביי, מצוה לממני יומי ומצוה לממני שבועי, מצוה לממני יומי, דכתיב תספרו חמשים יום, ומצוה לממני שבועי דכתיב (פ' ראה) שבעה שבועות תספר לך נהוהיינו כשיגיע למספר שבעה ימים יאמר שהם שבוע אחד, ובשמונה ימים – שהם שבוע אחד ויום אחד וכן להלאה. ואמנם אע"פ דשתי מצות הן בכ"ז אין מברכין שתי ברכות כמו על תפלין ש"י וש"ר, ונראה הטעם בזה משום דעכ"פ מצוה אחת היא, אלא דמצוה למנות בשני מנינים לפי הימים ולפי השבועות, ולא דמי לתפלין שמצותם ניכרת בשתי פעולות.
ועפ"י זה ניחא לי למה קי"ל בשכח יום אחד לספור שוב אינו מונה כלל [בברכה] משום דבעינן תמימות, דלמה לא ימנה עכ"פ מחמת מספר השבועות כיון דמצוה לממני שבועות, אך לפי מש"כ ניחא, משום דעיקר הכונה רק דכשמונה הימים צריך לחשבם עפ"י מספר השבועות, ולפי"ז אם הפסיק בימים ממילא אין לו מה לחשוב במספר שבועות, ודו"ק.
.
(חגיגה י"ז ב')
2תספרו חמשים יום. תניא, יכול יספור חמשים ויקדש יום החמשים ואחד, ת"ל שבע שבתות תמימות תהיינה, יכול יספור ארבעים ושמונה ויקדש יום מ"ט, ת"ל תספרו חמשים יום, הא כיצד, מנה ארבעים ותשעה וקדש יום חמשים כיובל נוובתוס' מנחות ס"ה ב' ד"ה כתוב טרחו הרבה בטעם הדבר שאנו סופרים רק מ"ט יום, וכתבו דפי' הכתוב עד ממחרת השבת שהוא יום החמשים תספרו, אי נמי חמשים יום אוהקרבתם דבתר הכי קאי, יעוי"ש, ותמה אני שלא הביאו דרשה זו מתו"כ.
ועיין ברא"ש סוף פסחים סי' מ' כתב טעם על שאנו סופרים רק מ"ט יום אע"פ שבפסוק כתיב חמשים יום, משום דדרך הכתוב כשמגיע המנין לסכום עשיריות פחות אחת מונה אותו במספר עשיריות ואינו משגיח על חסרון האחד, וכן הכא אע"פ דאינם רק מ"ט כדכתיב שבעה שבועות בכ"ז תפס הכתוב מספר שלם חמשים, וכן ארבעים יכנו שבמלקות אע"פ שאינם רק ל"ט, וכיוצא בזה הפסוק (פ' ויגש) כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים, אע"פ שבפרטם הם רק ס"ט, עכ"ל.
ויש להעיר בדבריו, שהרי בב"ב קכ"ג ב' ביארו דהמספר שבעים נפש הוא מצומצם ממש, יעוי"ש, [והעיר על זה בק"נ]. וכן יש להעיר בעיקר כללו זה מתענית כ"ט א' שדרשו הפ' דפ' שלח וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום, ופריך הני ארבעים נכי חד הוויין, ולמה דכייל הרא"ש הלא לא קשה מידי, שתפס הכתוב מספר שלם בעשיריות, וכן בקדושין ל"ח א' עה"פ את המן אכלו ארבעים שנה, ופריך והלא ארבעים שנה חסר שלשים יום אכלו, ומאי קושיא. וכן בסנהדרין ק"ז ב' פריך על סתירת הכתובים בש"ב ה' ארבעים שנה מלך דוד, בחברון מלך שבע שנים, ובירושלים שלשים ושלש שנה, כלומר והוי יתרון ששה חדשים, ולדברי הרא"ש הלא לא קשה מידי, שכן תפס מספר שלם בעשיריות, דבודאי אין חילוק בין חסרון מעט להמספר ובין יתרון מעט, וצ"ע.
.
(תו"כ)
3והקרבתם מנחה חדשה. [באיזו מנחה מדבר – בשתי הלחם], מכאן לשתי הלחם שאין באים אלא מן החדש נזעיין מש"כ בפרשה ויקרא (ב' י"ב) בפ' קרבן ראשית, ובדרשה הסמוכה. ומה שיש עוד לדרוש בלשון מנחה חדשה יבא אי"ה לפנינו בפרשה פינחס בפסוק וביום הבכורים (כ"ח כ"ו).
.
(מנחות פ"ג ב')
4ממושבתיכם תביאו. ממושבתיכם – ולא מן חו"ל, תביאו – ואפילו מן העליה נחנסמך על המבואר בדרשה הקודמת דשתי הלחם צריך להביא מן החדש, ועל זה דריש כאן מיתור לשון תביאו שאם לא מצא מן החדש יביא מן הישן, ופירוש מן העליה – אפי' מתבואה ישנה המונחת בעליה.
.
(שם שם)
5ממושבתיכם תביאו. תביאו – לרבות כל שאתה מביא ממקום אחר יהא בשיעור כזה, מה כאן עשרון לחלה אף להלן עשרון לחלה נטרומז לחלות חמץ שבתודה שיהיו ג"כ כשיעור עשרון לחלה [עיין פ' צו]. ודריש מיתור לשון תביאו, ומפרש בגמ' אע"פ דכבר יליף בדרשה הקודמת מן תביאו לרבות אפי' מן העליה, אך אי משום הא היה די לכתוב תביא.
, אי מה כאן שני עשרונות אף להלן שני עשרונות, ת"ל תהיינה סמפרש בתו"כ תהיינה – אלו שני עשרונים ואין הללו [ר"ל לחמי תודה] שני עשרונים, ועיין מענין זה לפנינו בפ' צו.
.
(שם ע"ז ב')
6לחם תנופה שתים. תניא, א"ר יהודה משום ר' עקיבא, מפני מה אמרה תורה הביאו שתי הלחם בעצרת, מפני שעצרת זמן פירות האילן הוא, אמר הקב"ה, הביאו לפני שתי הלחם כדי שיתברכו לכם פירות האילן של שנה זו סאר"ל שאז נידונין על הפירות, ושייכות שתי הלחם לפירות האילן הוא משום דחטה עץ קרייה רחמנא, דכתיב ומעץ הדעת טוב ורע, ואמרו בברכות מ"א א' עץ שאכל אדם הראשון חטה היה, וע"ע בחדושי אגדות.
.
(ר"ה ט"ז א')
7לחם תנופה שתים. שתהיינה שוות, שני עשרונים – שיהיו שוים סבכבר כתבנו בפ' מצורע בפסוק שתי צפרים ובפ' אחרי בפ' שני שעירים [עפ"י הגמרא ביומא ס"ב ב'] דכיון דמעוט רבים שנים א"צ לציין המספר שנים, ולכן בא הציון שנים לרמז שיהיו שניהם שוין כאחד, יעו"ש מש"כ עוד בזה, וה"נ כן.
.
(תו"כ)
8תהיינה. שתי חלות של לחם הפנים מעכבות זו את זו, מאי טעמא, הויה כתיב בהו סגדכך משמע תהיינה שניהם דוקא.
.
(מנחות כ"ז א')
9בכורים לה'. הקישן הכתוב לבכורים, מה בכורים באים בפני עצמן אף שתי הלחם באים בפני עצמן סדר"ל אפי' בלא כבשים, כגון שלא נמצאו כבשים.
, ומה בכורים לאכילה אף שתי הלחם לאכילה סההרבותא בזה אף על פי שבאו שלא כסדר המבואר כאן דהיינו עם כבשים בכ"ז אוכלו. ואמנם זהו מגוף דין התורה, אבל רבנן גזרו שלא לאכול שתי הלחם הבאות בלא כבשים גזירה שמא גם לשנה הבאה יביאו לחם בלא כבשים, ולכן כשבאים בלא כבשים יונפו ותעובר צורתן ויצאו לבית השריפה כדין פסולי המוקדשין.
.
(מנחות מ"ו ב')
10בכורים לה'. תניא, ר' שמעון אוסר, נאמר כאן בכורים לה' ונאמר להלן בכורים לה' (פ' ויקרא) מה בכורים שלהלן משל צבור אף בכורים שבכאן משל צבור סוהכונה עפ"י מה שנתבאר בפ' ויקרא דאותה פרשה ואם תקריב מנחת בכורים איירי במנחת העומר דהוי של צבור, יעוי"ש. ולפנינו בתו"כ הגירסא מה בכורים שבכאן אף בכורים שלהלן, ונראה דט"ס הוא וצ"ל מה להלן משל צבור אף כאן משל צבור, דהא ההוכחה מהתם להכא, כמבואר.
.
(תו"כ)