1וכי ימוך אחיך. תניא, מניין שאין אדם רשאי למכור עצמו ולהניח באפונדתו וליקח לו בהמה וכלים ובית אא"כ העני, ת"ל וכי ימוך אחיך ונמכר לך, מלמד שאינו נמכר אא"כ העני רבכבר באה דרשה כזו לפנינו לעיל בפסוק כ"ה ושם נתבארה, ועיין מש"כ בפ' משפטים בפסוק ונמכר בגניבתו (כ"ב ב') לענין אם רשאי אדם למכור עצמו בשביל לפרוע חובו ולמזונות אשתו, יעו"ש.
.
(תו"כ)
2וכי ימוך אחיך וגו'. קרי ליה אחיך וקרי ליה עבד, הא כיצד, אתה נוהג בו באחוה והוא נוהג בעצמו בעבדותו רגר"ל שמצד המכר הוא אחיך ומצד הקנין שיש לך בו הוא עבד לענין שצריך גט שיחרור אם נמחל שעבודו. והרמב"ם פ"א ה"ט מעבדים כתב מקור לזה שחייב לנהוג בו באחוה מפסוק דלקמן (מ"ו) ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך, ולכאורה צ"ע שלא הביא דרשה זו המפורשת בתו"כ וכתב מקור מדנפשיה, אך י"ל משום דאותו המקור פשוט יותר מדרשה זו, וכך דרך הרמב"ם בחבורו היכי שאין נ"מ לדינא מביא לסמך מלשון פשוט שבאותו ענין בתורה כמש"כ כ"פ בחבורנו, וע' מש"כ מזה בפ' שמיני (י' ו').
.
(שם)
3ונמכר לך. תניא, המוכר עצמו נמכר לשש ויתר על שש, מאי טעמא, מיעט רחמנא גבי מכרוהו ב"ד ועבדך שש שנים (פ' ראה), זה אינו עובד יתר על שש ולא מוכר עצמו אינו עובד יתר על שש רדהפ' דפ' ראה ע"כ איירי במכרוהו ב"ד בגניבתו, יען דכאן איירי במוכר עצמו כדמוכח קרא וכי ימוך אחיך ונמכר לך. והסברא בזה דמוכר עצמו נמכר יתר על שש נראה פשוט דכל אדם כשהוא לעצמו הרשות בידו להשתכר ולשעבד גופו לכל זמן שירצה, אחרי דמקבל עליו זה מרצונו מפני הנאת תשלום גמול, וכמו דדרשינן בפרשה זו לקמן (פ' מ"ו) לא תרדה בו בפרך, בו אי אתה רודה בפרך אבל אתה רודה בפרך בבן חורין, וזה ג"כ מטעם הנזכר, כיון דמקבל עליו לעבוד בפרך מרצונו החפשי.
אך לא ידעתי ל"ל כלל דרשה זו, תיפק ליה דבכלל פרשה זו לא נזכר כלל ענין שש שנים, וצ"ל דהו"א דדין שש שנים שבר"פ משפטים אכל המכירות קאי, וע"ע מש"כ בפ' ראה ישוב לזה.
.
(קדושין י"ד ב')
4ונמכר לך. תניא, מניין כשהוא נמכר אינו נמכר אלא לישראל, ת"ל ונמכר לך רהמשום דאל"ה הול"ל ונמכר לעבד כמו בפ' בחקתי ונמכרתם לעבדים, ועיין דרשה כה"ג בפ' ראה בענין מכרוהו ב"ד.
.
(תו"כ)
5ונמכר לך. עיין לפנינו לעיל ריש פסוק י"ג בדרשה בשנת היובל וגו'.
6לא תעבוד בו וגו'. בו לא תעבוד עבודת עבד, אבל אתה עובד עבודת עבד בבן חורין רועיין מש"כ לעיל אות ר"ה וצרף לכאן, וענין עבודת עבד עיין בדרשה הבאה, ודין זה הובא ברמב"ם פ"א ה"ז מעבדים, והראה הכ"מ המקור לזה למכילתא פ' משפטים דמבואר שם דבבנו ותלמידו רשאי לעבוד עבודת עבד, וכתב שדעת הרמב"ם שהוא הדין לשאר כל אדם שאינו עבד, עכ"ל. וכמה דחוקים הדברים, אבל ברור הוא שהמקור הוא מדברי התו"כ שלפנינו שבו הדברים מפורשים.
.
(שם)
7עבודת עבד. מהו עבודת עבד, שלא יטול אחריך בלונטיא ולא יטול לפניך כלים במרחץ רזבלונטיא הוא שק ואמתחת גדולה, וטעם הדבר מפני שמלאכות כאלו משפילות מאד דעתו ורוחו והוא נעשה שפל בעיניו ומצטער עצמו, וע"ע בזה במכילתא פ' משפטים.
.
(שם)