אני ה' וגו'. מה ת"ל יציאת מצרים ברבית, אמר הקב"ה, אני הוא שהבחנתי במצרים בין טיפה של בכור לטיפה שאינה של בכור, אני הוא שעתיד ליפרע ממי שתולה מעותיו בנכרי ומלוה אותם לישראל ברבית ררומז למ"ש במדרשים הרי שבאו עשרה רווקים על מצרית אחת ונתעברה מהם בעשרה עיבורין עשרה בכורים שהם בכורים לאביהם כולן מתו, וה"נ כן, כגון ראובן אמר לשמעון קח משכון זה ולוה לי עליו מעות מעובד כוכבים פלוני הרגיל אצלך, והלך שמעון ולוה לו משלו והטעה אותו שמעובד כוכבים לקחם. וע' מש"כ לעיל בפ' ל"ו בדרשה ויראת מאלהיך בענין כזה.
. (שם ס"א ב')
להיות לכם לאלהים וגו'. ת"ר, לעולם ידור אדם בארץ ישראל ואפילו בעיר שרובה נכרים ואל ידור בחו"ל ואפי' בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בא"י דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחו"ל דומה כאלו עובד עבודת כוכבים, שנאמר לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים ראוכן בדוד הוא אומר (שמואל א כ״ו:י״ט) כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים, וכי מי אמר לדוד לך עבוד אלהים אחרים, אלא משום דכל הדר בחו"ל כאלו עובד עבודת כוכבים, כ"מ בגמרא, והענין הוא, כי קשר הקב"ה עם ישראל תלוי בישיבת הארץ ששם השכינה שורה והיא הארץ הנבחרת לנבואה וקדושה, כמש"כ בפ' עקב ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד, ולכן מתואר הקב"ה בשם אלהי הארץ.
ועיין ברמב"ם פ"ה הי"ב ממלכים כתב לעולם ידור אדם בא"י ואל ידור בחו"ל, שכל היוצא לחו"ל כאלו עובד עבודת כוכבים, ואין לשון זה מבורר לי, שפתח באל ידור בחו"ל וסיים ביוצא לחו"ל, דמשמע דרק היוצא מא"י לחו"ל הוי כאלו עובד עבודת כוכבים ולא בדר מתחלה, ובתו"כ כאן איתא, כל היושב בא"י מקבל עליו עול מלכות שמים, וכל היוצא לחו"ל כאלו עובד עבודת כוכבים, ע"כ. ולא נזכר אודת דירת חו"ל, והרמב"ם הרכיב דברי הגמרא והתו"כ, בעוד שנ"מ גדולה בעיקרי הענינים. וע' בילקוט כאן גירסא אחרת, ונראה לי שאותה הגירסא היתה לפני הרמב"ם בגמרא, ואין להאריך בזה כאן.
. (כתובות ק"י ב')