1את עינו. בכל מין שהוא מטמא לו רכטיש בענין זה גירסות שונות בתו"כ, וכמבואר בפיהמ"ש להרמב"ם פי"א מ"ד דנגעים, וזו שהעתקנו היא גירסת הר"ש שם, וביאור הכונה שלא נימא אם נתהפך ממראה טמאה אחת למראה טמאה אחרת כגון מירקרק לאדמדם או להיפך נקרא שהלך לו הנגע הראשון ויש לו דין כמו כהה הנגע שבפסוק הסמוך אלא כל זמן שנתהפך למראה טמאה אף כי נשתנה ממראה למראה בכ"ז טמא הוא, וזהו הפירוש את עינו, ר"ל אם לא נתהפך מעין נגע באיזו מראה טמאה שהיא. וע"פ זה תתבאר הדרשה שהביא רש"י בפסוק זה שכולה כלולה בהדרשה שלפנינו, ודו"ק.
.
(שם)
2פחתת היא. מהו פחתת, שיהיו כל מראיה שוקעים רלבא להוציא שלא נבאר הלשון פחתת מלשון גרעון ופחת, מלשון חז"ל פחות ויתר, אלא ר"ל שמשוקעת היא בעומק, והוא מלשון הכתוב פי פחת, יפול אל הפחת, וכדומה. אבל הענין גרעון ופחת כלול בהא דכהה הנגע בפסוק הסמוך, יעו"ש.
.
(שם)
3בקרחתו וגו'. תניא, ר' נתן בן אבטולמוס אומר, מניין לפריחת בגדים שהיא טהורה רלאר"ל שאם פרחה הצרעת בכל הבגד טהור הבגד, ועיין בסמוך.
, נאמר קרחת וגבחת בבגדים ונאמר קרחת וגבחת באדם (פ' י"ב), מה להלן פרח בכולו טהור אף כאן פרח בכולו טהור רלבומבואר בגמרא דרבנן פליגי עליה בזה וס"ל דנגעי בגדים אפילו פרח בכולו טמא. ונראה טעמייהו דלא ס"ל היקש זה ע"פ מש"כ לעיל פ' י"ג דטעם הדבר שאם כסתה הצרעת את כל הגוף טהור הוא משום דזה מורה שיצאה המחלה מפנים הגוף לחוץ והגוף בפנים בריא, יעו"ש, וס"ל לרבנן דבבגדים לא שייך זה, ולכן בבגדים טמא אפילו באופן כזה, ור"נ סובר דגם בבגדים שייך סברא זו. ובזה אפשר ליישב מה שהקשה הכ"מ על הרמב"ם פי"ב ה"ח מטו"צ שפסק כר"נ נגד חכמים, ולפי מש"כ בהסבר הדבר, הנה אחרי דאין הכרח סברא במה לחלק נגעי בגדים מנגעי אדם לענין זה קיי"ל כההיקש, וגם יש קצת סמך לפסק הרמב"ם מסוגיא דזבחים מ"ט ב' דפשיט הגמרא מדין דר"נ עוד דין אחד, משמע דסתמא דגמרא ס"ל דקיי"ל כותי', דאל"ה לא הוי פשיט מיניה.
.
(סנהדרין ש"ח א')
4בקרחתו או בגבחתו. בקרחתו אלו השחקים, בגבחתו אלו החדשים רלגאונקלוס תרגם בשחיקותיה או בחדתותיה, ויש בבאור ענין זה פירושים שונים, משום דקשה טובא מאי שייך קרחת וגבחת בבגדים, וגם מהו הענין מישנים וחדשים, ואיך שייך לכוין זה במלות קרחת וגבחת, והיותר מכון נראה ע"פ פי' הראב"ע בשם הגאון [הוא רב סעדי' גאון] דקרחת הוא צד שאחורי הבגד וגבחת הוא פני הבגד כמו באדם הקרחת הוא מאחורי הראש והגבחת הוא מלפניו, יעו"ש. ולפי"ז יש לכוין הענין עם דרשת חז"ל שלפנינו דקרחת הוא ישנה וגבחת חדשה, משום דע"פ רוב אין מקפידים לעשות אחורי הבגד ממינים ישנים, משא"כ פני הבגד שעושים מחדשים, ועיין פי"א מי"א דנגעים.
.
(תו"כ)