וצוה הכהן וכבסו. הצוואה בכהן והכבוס בכל אדם רכואצטריך לאשמעינן זה, דלא נימא כיון דאחרי הכביסה צריך הכהן לראות ולהוכח מצב הנגע לא סמכינן בכביסה על מי שהוא אלא רק על הכהן עצמו דשמא לא יכבסו כראוי, קמ"ל. וכהאי גונא דרשינן לקמן בפ' מצורע (י"ד ד') וצוה הכהן ולקח, הצווי בכהן והלקיחה בכל אדם, ועוד שם וצוה הכהן ופינו, וצוה הכהן וחלצו, יעו"ש. . (תו"כ)
וכבסו. לדעת ולא ממילא רכזר"ל לדעת אדם ולא אם נפל הבגד מאליו במים, ומדייק זה מדכתיב כאן וכבסו ולקמן בפסוק נ"ח כתיב וכֻבס בפעל סתמי, ש"מ דכאן צריך כונה לכבס. ובחולין ל"א ב' איתא דעת ר' יונתן בן יוסף דגם שם צריך לדעת אע"פ דכתיב וכֻבס, משום דמקשינן לכביסה זו, כפי שיבא לפנינו. ומכאן ילפינן לטבילת נדה שצריכה ג"כ כונה לטבילה, ועיין בסוגיא דחולין שם. . (ירושלמי שבת מ"ב ה"א)
וכבסו וגו'. יכול יכבסו הנגע ת"ל את אשר בו הנגע, יכול הבגד כולו ת"ל אשר בו הנגע, הא כיצד, יכבס מן הבגד עמו רכחר"ל דלשון את אשר בו הנגע משמע את כל הבגד והלשון אשר בו הנגע משמע רק מקום הנגע, דאל"ה הול"ל וכבסו אותו כמש"כ בסמוך בפ' נ"ו אחרי הכבס אותו, ולכן כדי להשות הלשונות צריך לכבס גם חלק מן הבגד עמו, והיינו המקום שסביבות הנגע. . (תו"כ)