תורה תמימה על התורה · ויקרא · פרק 13 · פסקה 14

וביום הראות בו. יש יום שאתה רואה בו ויש יום שאי אתה רואה בו, מכאן אמרו, חתן שנולד בו נגע נותנין לו שבעת ימי המשתה לו ולביתו ולכסותו ^עור"ל אם נולד נגע בו או בביתו או בכסותו אין הכהן רואה אותו דילמא יטמא לו ויערב שמחתו, ועיין בסמוך. , וכן ברגל נותנין לו שבעת ימי הרגל ^עזר"ל וכן ברגל בכל אדם אין הכהן רואה את הנגע עד לאחר החג, מטעם הנזכר בחתן דילמא יטמא לו ויערב שמחת הרגל, כי לדחות עד אחר החג אסור כפי שיתבאר ס"פ זו. ועיין מש"כ השייך לענין זה לעיל פ' ד' אות ל"ב. וטעם הדיוק מלשון פסוק זה פרשו בגמרא מו"ק ח' א' דהל"ל ובהראות וכמו בבואכם, בהקריבכם, וכדומה, ומדכתיב וביום דריש שבא להורות שיש ימים מיוחדים לראות ולא לראות את הנגע וכדמפרש, בחתן או ברגל, אבל אין לומר דביום בא למעט לילה, דזה כבר נתמעט לעיל בפ' ה' מלשון ביום השביעי, ובפ' מצורע כנגע נראה לי – ולא לאורי דהיינו לא לאור הנר. –
ודע דהריטב"א בחידושיו למו"ק ט"ו ב' כתב בפשיטות דהא דאין רואין את הנגעים במועד הוא רק מדרבנן, יעו"ש. וצ"ל בדעתו דאע"פ דילפינן זה כאן מפסוק, אך מכיון דהתורה לא פירשה מפורש שאין רואין במועד, ורק רמזה יש יום שאי אתה רואה בו ומסרה בירור היום לחכמים והם ביררו חתן ומועד לכן נקרא זה מדרבנן. ואף יש ראיה לזה דהוי מדרבנן, שהרי קיי"ל דגם בשבעת ימי המשתה אין רואין את הנגעים, וזה ודאי דמה"ת אין חיוב שבעת ימי המשתה לחתן אלא רק יום נשואין הוי אצלו יום שמחה מה"ת, כמש"כ הרא"ש פ"ק דכתובות, וא"כ איך אפשר לומר דבחתן הוי מדאורייתא, אלא ודאי דענין זה בכלל נמסר לחכמים, ולכן נקרא זה מדרבנן, וכה"ג אמרו בבכורות כ"ו ב' לענין שיעור טיפול בבכור, יעו"ש וברא"ש פ"ג דסוכה סי' י"ד. .
(שם)

הראות בו. למעוטי בראש ובזקן בשחין ובמכוה, ובקדח המורדים ^עחהוא שחין הבא ע"י דבר אחר כגון ע"י קוץ או אבן או סיד ועדיין לא נתרפא ולא עלה הקרום, וכל אלה אינם ראוים לטמא בנגעים כמבואר במשנה ח' פ"ו דנגעים ולעיל אות ס"ז, ודייק זה ממלת בו שמוסב על הצרעת שכסתה את עור הנגע שהוא העור הראוי לטמא, משא"כ הני. .
(תו"כ)

בשר חי. נאמר כאן בשר חי ונאמר למעלה (פ' ז') בשר חי, מה להלן בכעדשה אף כאן בכעדשה ^עטכמש"כ לעיל בפ' י' שצריך שיעור שתי שערות על שתי שערות שהוא שיעור כעדשה. ועיין בריש פ"ח דנגעים ובהמצויין בתוי"ט שם. .
(שם)