וטמאו. לרבות אחר פריחת החלט מחיה בסוף ואחר פריחת החלט שער לבן בתחלה ובסוף ואחר פריחת החלט פשיון בסוף שבוע ראשון ושני לאחר הפטור ואחר פריחת הסגר פהנה כל פסוק זה מיותר, שהרי אינו מורה כל חידוש ואינו מוסיף מאומה על הפסוק הקודם, ולכן דריש ממנו שלא לבד אם שב הבשר החי ונתגלה לאחר פריחת החלט מחיה בתחלה שטמא הוא, אלא אפילו אם נטהר הנגע ע"י פריחה מאיזו טומאה שהיא, בין טומאת מחיה או שער לבן או פשיון בין בתחלה [במחיה ושער לבן שהן מטמאין בתחלה] בין בסוף שבוע ראשון או שני, או שחזר סימן טומאה לאחר הפטור [ר"ל לאחר שסגרו הכהן שתי פעמים ולא מצא בו סימני טומאה ופטרו], או שהיה מוסגר, שבכל אלה נטהר ע"י פריחה, הוא הדין שאם אחר פריחה חזר בשר חי הוא שב לטומאתו.
. (שם)
טמא הוא. הוא טמא ואין הבא בכולו לבן שחזרו בו ראשי אברים טמא אלא טהור פאדרשה זו נסמכת על מה דקיי"ל בסמוך (פ' י"ז), דהא דכולו הפך לבן טהור היינו דוקא לאחר פריחה כמבואר בפסוקים הקודמים, אבל אם מתחלה כשנראה אל הכהן היה כולו לבן – טמא, משום דהוי כנגע גדול [ע"ל אות ע"ג], ועל זה אומר, דאם כשנראה מתחלה כולו לבן וסגרו הכהן ולא נולדו בו עוד סימני טומאה וחזרו ראשי אברים ונתגלו טהור הוא, ומה דנקט ראשי אברים לאו דוקא הוא, אלא אפילו כל מקום שנתגלה טהור הוא, ונקט ראשי אברים לרבותא דאע"פ שאינם מטמאים במראות נגעים כמבואר לעיל לפנינו פ' ג', מ"מ לענין חזרה מהני.
. (שם)