את אבניו וגו'. ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו ואת כל עפר הבית, מלמד שאין הבית מטמא בנגעים עד שיהיו בו אבנים ועצים ועפר קנזדייק יתור לשון ונתץ את הבית, דדי היה לכתוב ונתץ את אבניו וגו', אחרי דאיירי בענין בית, ולכן דריש שבא לאשמעינן דהבית יהיה בנוי מאבנים ועצים ועפר, והובא דין זה בנגעים פי"ב מ"ב.
. (שם)
את אבניו וגו'. ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו ואת כל עפר הבית, אבני הבית ולא אבני העליה, עצי הבית ולא עצי העליה, עפר הבית ולא עפר העליה קנחאיירי כשהיה עליה בנויה ע"ג הבית. וטעם הדיוק מדכתיב אבניו בכנוי ולא את האבנים, וכן עציו ועפרו, לכך צריך לנתוץ רק האבנים והעצים והעפר המיוחדים לבית זה. ועיין בחו"מ סי' קס"ד ס"א פסק המחבר דתקרה שבין בית לעליה שייך לבעל הבית, והרמ"א פסק ששייך לבעל העליה, ומכאן ראיה לפסק הרמ"א, שהרי אם היתה שייכת לבעה"ב היה צריך לנתיצה כמבואר.
. (שם)