והבא אל הבית. א"ר אושעיא, הנכנס לבית המנוגע דרך אחוריו ואפילו כולו חוץ מחוטמו טהור, דכתיב והבא אל הבית – דרך ביאה אסרה תורה, אבל כולו לא גרע מכלים שבבית, דכתיב (פ' ל"ו) ולא יטמא כל אשר בבית קנטוע"ע מש"כ לעיל בר"פ תזריע בפ' ואל המקדש לא תבא. וכתבו התוס' אע"פ דבחולין י' ב' מבואר דיציאה דרך אחוריו שמה יציאה, וראיה מכהן גדול ביוהכ"פ דכתיב ביה ויצא והיה יוצא דרך כניסתו דהיינו מאחוריו, וא"כ היה צ"ל גם ביאה דרך אחוריו ג"כ שמה ביאה, צ"ל דשאני כהן גדול דדרכו לצאת כן כתלמיד הנפטר מרבו כמבואר ביומא נ"ג א', עכ"ל. ויש להעיר ממה דכתיב בפ' נח בבני נח וילכו אחורנית, אלמא דגם בשארי הליכות דרך אחוריו נקרא הליכה, ואפשר לומר דגם התם משום דבמכון הלכו כן משום כבוד אב שלא יראו בערות אביהם כמבואר שם, ולכן נקראת הליכה כזו ג"כ הליכה, משום דבכזה דרכו בכך, וכמו בכה"ג, כמש"כ משום דרך ארץ.
. (שבועות י"ז ב')
והבא אל הבית. כשיכנס ראשו ורובו קסזה הוא ע"פ הכלל דקי"ל בעלמא ביאה במקצת לא שמה ביאה, וכמש"כ מזה בר"פ תזריע בפסוק ואל המקדש לא תבא. אך צ"ע במ"ש בזבחים כ"ו א' דאפילו כולו בפנים רק ציציות ראשו מבחוץ ג"כ לא הוי ביאה, וצ"ל דכאן הפירוש ראשו – עם כל השער.
. (תו"כ)
כל ימי הסגיר. ימי הסגיר אותו, ולא ימים שקלף את נגעו קסאר"ל לא אחר שחלץ וקצה וטח, שכל אלה הם לאחר הסגר, ואם נכנס אז אדם לשם אינו טמא.
, יכול שאני מוציא את המוחלט שקלף נגעו ת"ל כל ימי קסבר"ל יכול שאני מוציא המוחלט שקלף נגעו בנגע החוזר שאז הבית צריך נתיצה, ת"ל כל ימי, ומרבם דבכהאי גונא טמא, דהא כל הבית טמא.
. (שם)