ובא הכהן. תניא, ושב הכהן ובא הכהן, זו היא שיבה זו היא ביאה, מה שיבה בסוף שבוע אף ביאה בסוף שבוע, ומה שיבה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע אף ביאה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע קנור"ל דמקשינן ביאת הכהן להבית בעת שפשה הנגע לשיבתו ביום השביעי בפעם הראשונה כדכתיב בפסוק ל"ע ושב הכהן ביום השביעי וכדמפרש, ואע"פ דהתם כתיב ושב והכא כתיב ובא, אך מדהענין אחד הוא, היינו שבא לראות הנגע, מדמינן שתי הביאות להדדי, כדמפרש. ומה דכתיב שם ושב והכא ובא, הוא מפני שכל לשון לפי ענינו, דהתם איירי בביאה שניה לאחר שבעת ימים, דבעת שראה מתחלה לא גמר ענינו, שהרי הסגיר את הבית לשבעת ימים וידע שעליו לשוב לראות ביום השביעי, ולכן כתיב ושב, משא"כ הכא דאיירי כשפשה הנגע הוא ענין חדש ולא שייך לכתוב ושב, דהוי כמו בפעם הראשונה הוא הולך ובא וכמו דכתיב לעיל בפ' ל"ו בתחלת הראיה יבא הכהן לראות את הבית. וע"ע מענין דרשה זו בפירש"י בפסוק זה
.
(תו"כ)
(תו"כ)