1והוציא את כל הפר. מלמד שמוציא את כולו מגפירש"י יוציא את כל הנשאר ממנו, עכ"ל. והנה לפי"ז קשה ל"ל עוד דרשה זו תיפק ליה דמפורש כתיב וקרבו ופרשו, ולבד זה לפי המשך הענין בגמרא משמע שדרשה זו ידועה היא בגמרא, ובאמת לא נמצאת דרשה כזו. אבל לולא פירש"י נראה לומר דכונת הלשון שיוציא את כולו, ר"ל שיוציאנו שלם, והיא היא הדרשה הקודמת שלפנינו, אלא דמר יליף לה בסגנון זה ע"פ היקש לקרבו ופרשו, ומר יליף לה מלשון כל, כמבואר.
.
(יומא ג' א')
2אל מחוץ למחנה. חוץ לשלש מחנות, או אינו אלא חוץ למחנה אחת, כשהוא אומר בפר העדה (פ' כ"א) והוציא את הפר אל מחוץ למחנה, שאין צריך לומר שהרי כבר נאמר שם ושרף אותו כאשר שרף את הפר הראשון, אלא ליתן לו מחנה שניה, וכשהוא אומר בדשן (פ' צו) מחוץ למחנה שאין צריך לומר שהרי כבר נאמר כאן על שפך הדשן ישרף, אלא ליתן לו מחנה שלישית מדר"ל גם בהוצאת דשן המזבח מיותר הלשון אל מחוץ למחנה, דאחרי דכתיב שם והוציאו את הדשן ואנו יודעים מפרים הנשרפים דכתיב בהו על שפך הדשן אל מחוץ למחנה, הרי אנו יודעים דשפך הדשן הוא חוץ למחנה, אלא כל מקום דכתיב מחוץ למחנה בא להורות מחנה נוספה על הקודמת, ומכיון דכתיב שלש פעמים מחוץ למחנה מרמז לשלש מחנות.
.
(זבחים ק"ה ב')
3אל שפך הדשן. [מה ת"ל הדשן], ללמדך שיהא שם דשן, שיקדים לשם דשן מהמה' דהדשן מדייק, דמשמע שכבר יש שם דשן, וכן מכיון דמצוה מיוחדת היא צריך לעשותה מקודם לשמה.
.
(שם ק"ו א')
4ושרף אותו. הכשר ולא הפסול מהדרק כשהוא כמצותו הוא חוץ לג' מחנות, אך אם נפסל שרפתו במק"א כמבואר בזבחים ק"ד ב'.
.
(תו"כ)
5על עצים. אפילו קש וגבבא מודגם הם נקראו עצים. וכ"מ במשנה כלים פי"ז מחצלת הקש מטמא טומאת מת, אע"פ דלענין טומאת מת, כתיב (פ' חקת) רק כלי עץ, וכ"מ בדעת הגמרא ברכות מ' א' אילן שאכל אדה"ר חטה היתה, וקורא שם הפסוק לאילן זה עץ. והנה בדרשה הבאה דרשינן מן באש ולא בסיד רותח ולא בגפסיס רותח, ולפלא הוא שהרמב"ם בפ"ז ה"ה מקרבנות כתב הדרשות בהיפך מאשר בגמרא ותו"כ, והיינו דממלת עצים מיעט סיד וגפסיס וממלת אש ריבה קש וגבבא, ואולי היו לפניו הגירסות מהופכות.
.
(שם)
6על עצים באש. באש ולא בסיד רותח ולא בגפסים רותח מזמדייק יתור הלשון באש, דסתם שריפה באש היא, ואע"פ דבבת כהן שזינתה כתיב באש תשרף וקיי"ל דאפילו בפתילה של אבר, אך התם כתיב באש מקודם ואח"כ תשרף, א"כ בא מלת תשרף לבאר מלת באש, ור"ל דתכלית הפעולה שתבא באש כדי שתשרף, וא"כ כיון דעיקר התכלית רק שתשרף ממילא אין נ"מ באיזו אופן תשרף, אם באש אם בפתילה של אבר, ומש"כ הכתוב באש, דבר הכתוב בהוה, משא"כ כאן דכתיב מקודם ושרף ואח"כ כתיב באש, בא השם אש להגביל ולציין אופן השריפה, דדוקא באש ולא בדבר אחר הבא מכח האש כגון סיד וגפסיס, ודו"ק.
.
(פסחים ע"ה א')
7ישרף. מה ת"ל, ללמדך שישרף אע"פ שאין שם דשן ואע"פ שהצית האור ברובו מחדייק יתור הלשון ישרף, דהא כבר כתיב בראש הפסוק ושרף אותו, ולכן בא לרבות דישרף אע"פ שאין שם דשן, דלא נימא מדכתיב על שפך הדשן ישרף דוקא הוא על שפך הדשן, לכן כתיב הפעל ישרף פעם שניה להורות דבכל אופן ישרף אע"פ שאין שם דשן. וכן מרבה אע"פ שהצית האור ברובו, והבאור הוא, דאם היה כתב ישרוף היינו שהיה מיחס הפעולה אל השורף היה אפשר לומר דדי אם הצית האור ברובו, דגם באופן כזה תתייחס הפעולה אל האדם השורף, משום דכל זמן שעוסק בשריפה נקרא שורף, משא"כ כאן דכתיב ישרף מוסב הענין על החפץ הנשרף, לכן כל זמן שלא נשרף כולו אינו קרוי נשרף, כגון אם הצית אדם אש בבית ונשרף מקצת הבית, אז האדם נקרא שורף אבל הבית אינו נקרא שרוף, ולכן כאן דכתיב ישרף ולא ישרוף צריך שתאחוז האור בכולו, אבל אם רק ברובו נשרף לא נקרא עוד נשרף. והעירני לזה בס' התוה"מ.
.
(שם שם)