1ואם מזבח אבנים. תניא, ר' אליעזר בן יעקב אומר מה ת"ל במזבח אבנים אבנים אבנים שלש פעמים קכהאחד כאן ושתי פעמים בפ' תבוא ובנית וגו' מזבח אבנים, אבנים שלמות תבנה. אחד של שילה ואחד של נוב וגבעון ואחד של בית עולמים קכוכנראה מפרש דהלשון ואם מורה על הזמן, ר"ל כשיגיע הזמן שחוב עליך לבנות יהיה דוקא של אבנים. וענין המזבחות בשילה ונוב וגבעון ידוע דשילה נבחרה ע"י יהושע וזקנים וקהל ישראל כמש"כ בס' יהושע (י"ח) ויקהלו כל עדת בני ישראל שילה וישכינו שם את אהל מועד, ונוב וגבעון הוקדשו בזמנים מאוחרים, ויתבאר אי"ה מענין זה לפנינו ר"פ ראה בפסוק כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה, ובית עולמים הוא כנוי לביהמ"ק שבירושלים על שם הכתוב (מ"א ח') מכון לשבתך עולמים. .
(זבחים ס"א ב׳)
2ואם מזבח אבנים. תניא, ר' ישמעאל אומר, כל אם שבתורה רשות חוץ משלשה וזה אחד מהם קכזדליכא למימר דגם זה רשות, דהא בפ' תבוא כתיב בחיוב לבנות מזבח אבנים. , אלא מה ת"ל אם, לומר, שאם רצה של אבנים עושה רצה של לבנים עושה קכחוהגר"א הגיה רצה של אדמה עושה, ונראה בטעם הגהה זו, משום דבעלמא מבואר שאין לבנים בכלל אבנים, כמו בתו"כ פ' מצורע וחלצו את האבנים, אבנים ולא לבנים, וכ"מ בפ' י"ב מ"ב דנגעים שאין הלבנים בכלל אבנים, וכן משמע מלשון הפסוק ס"פ נח ותהי להם הלבנה לאבן, וכן קי"ל דעל רצפת לבנים אין איסור משום אבן משכית (עיין לפנינו ס"פ בהר), וא"כ אין סברא כאן לכלול לבנים בשם אבנים, ולכן הגיה רצה של אדמה עושה, ונסמך על הכתוב הקודם מזבח אדמה תעשה, ובזה תתקיים הלשון אם המורה על רשות. .
(מכילתא)
3לא תבנה אתהן גזית. בו אי אתה בונה גזית, אבל אתה בונה גזית בהיכל ובקדש הקדשים קכטואע"פ דכתיב בבנין שלמה (מ"א ו') ומקבות והגרזן וגו' לא נשמע בבית בהבנותו מפרש במכילתא דזה היה במלאכות שבפנים הבית אבל במלאכות חוץ היה נשמע. .
(שם)
4לא תבנה אתהן גזית. יכול אם בנה יהי' המזבח כולו פסול ת"ל לא תבנה אתהן, הן פסולות ואין המזבח כולו פסול קלנראה דמדייק מדלא כתיב לא תבנה בו, והיה במשמע שהפסול נוגע בגוף המזבח, אבל הלשון לא תבנה אתהן משמע דהפסול נוגע רק להאבנים בלבד, והמזבח כשר. .
(שם)
5גזית. מהו גזית, – גזוזות, שהונף עליהם ברזל קלאהוא שפוי בברזל, וכמ"ש בב"ב ג' ב' גזית – אבני דמשפי ובא ללמד דדוקא בברזל נקרא גזית, אבל בכלי נחושת או כסף שרי, ועיין ברמב"ם פ"א הי"ג מבית הבחירה המזבח אין עושין אותו אלא בנין אבנים גזית, והלשון אלא הוא ט"ס ומיותר. וברמב"ם כ"י שהיה ת"י השר הרר"י אברבנל הלשון: "אלא בנין אבנים זה שנאמר" וכ"ה בדפוס קושט' וכ"ה בכ"מ ונכון הוא. .
(שם)
6כי חרבך הנפת. תניא, ר׳ שמעון בן אלעזר אומר, המזבח נברא להאריך שנותיו של אדם והברזל לקצר, לפיכך אינו רשאי להניף המקצר על המאריך קלבכתב הרוקח סי' של"ב דמהאי טעמא יש לכסות הסכין אשר על השלחן בשעת ברכת המזון, משום דשלחן כמזבח כדאיתא בחגיגה כ"ז א', והמג"א בס"ס ק"פ כתב דבשבת א"צ לכסות משום דאין בנין בהמ"ק בשבת, והעיר בס' רה"ז, דא"כ גם בלילה א"צ שאין בנין בהמ"ק בלילה, ויש להעיר עוד לפי"ז למה דוקא בשעת ברהמ"ז, אבל זה צ"ע בגוף הדמיון משלחן למזבח לענין זה, דא"כ לא יעלו על השלחן גם שאור ודבש כמו על המזבח, אלא ודאי ענין השינוי הוא רק לרמז בעלמא דכמו דבזמן המקדש היה המזבח מכפר ע"י שהקרבן הוא ענין הודאה לה', ומצינו במזבח לשון אכילה, כמו ותאכל על המזבח (פ' שמיני). [וזהו משום דעל בטול הדבר ממציאותו יונח לשון אכילה מפני שגוף המאכל הולך לכליון], כך כשהצדיקים אוכלים לשם ה' לחזק כחותם לעבודתו יתברך ומודים לה' באכילתן הם ג"כ מכפרים, אבל לא שייך לצרף פרטי דיני המזבח לשלחן האכילה, ודו"ק. .
(מכילתא)