1מזבח אדמה. כל הכלים שהיו במקדש טעונין טבילה קילאחר הרגל במוצאי יו"ט מפני שנגעו בהם עמי הארץ ביו"ט. חוץ ממזבח הזהב ומזבח הנחושת, מזבח הנחושת, דכתיב מזבח אדמה תעשה לי קיאוכלי אדמה אין מקבל טומאה, ואין הענין שהיה בנוי מאדמה, אלא נקרא מזבח אדמה שיעשנו סמוך לאדמה כפי שיתבאר בסמוך, רק מכיון שכינתה אותו התורה בשם מזבח אדמה דינו ככלי אדמה, ומזבח הזהב אתקש למזבח הנחושת מפני שהכתוב כללן בשם אחד כדמפרש. , מזבח הזהב, דכתיב (פ׳ במדבר) והמזבחות, אתקשו מזבחות להדדי קיבזו היא דעת ר' אליעזר, וחכמים ס"ל בטעם הדבר שאין צריכין טבילה לפי שהם מצופין זהב ונחושת וצפויין בטל לגביהון והוו ככלי עץ העשויין לנחת שאין מטמאין, ובכ"ז לפי שאין חולקין החכמים על ר"א בעיקר הדין רק בטעם הדבר לכן לא נמנענו להעתיק דרשה זו, וכ"כ הרמב"ם, וע"ל ס"פ תצוה עוד דרשה בענין זה. .
(חגיגה כ"ז א׳)
2מזבח אדמה. אמר רב ענן, כל הקבור בארץ ישראל כאילו קבור תחת המזבח, כתיב הכא מזבח אדמה תעשה לי וכתיב התם (פ' האזינו) וכפר אדמתו עמו קיגכלומר כל אדמת א"י מכפרת לו כמו אדמת המזבח, והמזבח ידוע הוא שמכפר, כמבואר כ"פ בתורה, ועיין בחא"ג. .
(כתובות קי"א א')
3מזבח אדמה. מאי מזבח אדמה, שיהא מחובר באדמה, שלא יבננו לא על גבי כיפים ולא על גבי מחילות קידמחילות הם מערות וכיפין כמין גלים, ונראה דבהכרח לדרוש כן, דאי אפשר לפרש פשוט שיהא המזבח בנוי מאדמה, דהא כתיב מפורש בפ' תרומה ועשית את המזבח עצי שטים או מזבח נחושת, ועיין בסמוך, ובמל"מ פ"א הי"ג מבית הבחירה הקשה האיך אפשר לומר דאסור לבנות המזבח ע"ג כיפין ומחילות, והא תנן מפורש בפ"ג דפרה הר הבית והעזרה תחתיהם חלול מפני קבר התהום וזה כולל גם מקום המזבח, ועיין מש"כ בזה, ובאמת י"ל פשוט דעיקר קפידת התורה כאן רק שיהיה המזבח דבוק ומחובר לאדמה ולא יהיה קרקעיתו סמוך למחילה וכיפין, אבל מכיון שהוא סמוך ומחובר לאדמה אין קפידא מה שתחתית האדמה יש חלל, וזה פשוט. .
(זבחים ס"א ב׳)
4תעשה לי. מיוחד לי, שלא תבנהו מתחלה לשם אחר קטור"ל לשם הדיוט, אלא שיעשנו מתחלה לשמו ולא רק מזבח אסור לעשות מחול לקודש אלא גם כל צרכי הקודש, וכמ"ש בתוספתא מגילה פ"ב כלים שנעשו מתחלתן להדיוט אין עושין אותן לגבוה, ובס' הר המוריה פ"א ה"כ הקשה מלשון הגמרא בזבחים קט"ז ב' ומנחות כ"ב א', ר' אליעזר בר"ש אומר על העצים אשר על האש אשר על המזבח, מה מזבח שלא נשתמש בו הדיוט אף עצים [למזבח] שלא נשתמש בם הדיוט, ולשון זה מורה דהעיקר תלוי בהשימוש ולא בהעשיה והאריך בזה.
אבל לא קשה כלום, דבודאי בעצים לא בעינן עשיה לשם קודש, משום דהיקש עצים למזבח לא כתיב בעשית המזבח, רק בהערכת העצים, בר"פ ויקרא, כמש"כ, בעת שהמזבח כבר מוכן ועומד, והוי הכונה מה מזבח בודאי נאסר כשנשתמש בו הדיוט, שהרי מצוה לעשותו לשם גבוה כמבואר בדרשה כאן, וכיון שעשאוהו בקידש נאסר בשמוש של הדיוט, כך העצים נאסרים כשנשתמש בהם הדיוט, וא"כ אין סוגיא זו נוגעת לענין דרשה שלפנינו, דבודאי מזבח צריך לעשותו מתחלה לשם גבוה וממילא נאסרים בשימוש של הדיוט, ומקשינן עצים למזבח שנאסרים ג"כ בשימוש של הדיוט, ודו"ק. .
(מכילתא)
5וזבחת עליו. וכי עליו אתה זובח קטזוהלא אין שוחטין אלא אצלו סמוך לו כפי שיתבאר בדרשה הבאה. , אלא כשהוא שלם ולא כשהוא חסר, מכאן למזבח שנפגם כל הקדשים שנשחטו שם פסולין קיזר"ל כל הקדשים שהיו שם שחוטים במקדש שעדיין לא נזרק דמם, שהרי אין שם מזבח לזרוק עליו, וסמיך זה על הלשון וזבחת עליו את עלתיך וכו', דמשמע תזבח והוא עומד בתקונו ולא פגום. .
(זבחים נ"ט א׳)
6וזבחת עליו. עליו – כנגדו, או אינו אלא עליו ממש, ת"ל (פ׳ ראה) ועשית עולותיך הבשר והדם, הבשר והדם בראש המזבח ואין שחיטה בראש המזבח קיחבאור הדבר, כי כלפי דכתיב כאן וזבחת עליו את עלתיך דמשמע על כל המזבח שוחטין את העולה ובר"פ ויקרא כתיב ג"כ בשחיטת עולה ושחט אותו על ירך המזבח, משמע דרק על ירך המזבח שוחטין ולא על כולו, ולכן צריך לפרש וזבחת עליו – על בסמוך, כלומר בצדו דהיינו על ירך, ואף כי אפשר לומר דבאמת מותר לשחוט גם על ירך גם על כולו, ומפרש עליו – על ממש, לכן מביא ראיה מפסוק דפ' ראה דכתיב ועשית עלתיך הבשר והדם על מזבח ה' וגו', ודם זבחיך ישפך על מזבח ה', וכפילת הלשון על מזבח ה' מיותר, ודריש דבא להורות, דרק הבשר והדם דהיינו ההקרבה והזריקה יהיו על המזבח אבל השחיטה לא תהיה על כולו רק על ירכו, ומה דכתיב כאן וזבחת עליו פירושו על בסמוך וכמש"כ. .
(מכילתא)
7את עלתיך וגו'. קדשי קדשים ששחטן בראש המזבח כשרים כאילו נשחטו בצפון, מאי טעמא, דבתיב וזבחת עליו את עלתיך ואת שלמיך, כולו לעולה וכולו לשלמים קיטר"ל כולו ראוי לשחיטת עולה דקדושת צפון עליו מגזירת הכתוב וכולו ראוי לשלמים שהשלמים כשרים אף בצפון, ולאפוקי מדעת ר' יוסי ב"ר יהודה כאן דסבירא ליה מחצי המזבח ולדרום כדרום ומחציו לצפון כצפון ולא קי"ל כוותיה. .
(זבחים נ"ח א׳)
8בכל המקום וגו'. תניא, הלל הזקן אומר, אמר הקב"ה לישראל, אם אתה תבא אל ביתי אני אבא אל ביתך ואם אתה לא תבא אף אני לא אבא, שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך קככלשון שהעתקנו כן הוא בע"י, ובגמ' הנוסחא בשנוי לשון קצת, ובאור הכונה הוא ע"ד הלשון למקום שאני אוהב שם רגלי מוליכות אותי, ואמר הקב"ה, אם אתה תבא אל ביתי, דהיינו לבתי כנסות ולבתי מדרשות אז אבא גם אני אל ביתך וברכתיך, ונראה דסמיך לדרוש כן מלשון אבוא אליך, כלומר אני אבא רק אם אתה תהיה שם, והיינו אליך, אבל אם אתה לא תהיה שם אין זה אליך. .
(סוכה נ"ג א׳)
9בכל המקום וגו'. בכל המקום סלקא דעתך קכאוהלא אין יחוד שם המפורש רק במקדש לבד. , אלא מקרא מסורס הוא, בכל מקום אשר אבוא אליך וברכתיך שם אזכיר את שמי, והיכן אבא אליך – בבית הבחירה קכבנראה דמדייק לשון אזכיר שהוא בנין הפעיל והול"ל אשר אזכור, ונ"מ בזה שאין הכהנים הוגים את שם המפורש רק בבית הבחירה ובגבולין מזכירין, ומשמת שמעון הצדיק פסקו הכהנים מלברך בשם המפורש גם במקדש מפני שלא זכו עוד לגלוי שכינה כדאיתא ביומא ל"ט ב'. .
(סוטה ל"ח א')
10אשר אזכיר. אשר תזכיר לא נאמר אלא אשיר אזכיר, מכאן שצריך אדם להתפלל במקום שהוא מיוחד לתפלה קכגבבית הכנסת, ומפרש אשר אזכיר, בכל המקום אשר אתן להזכיר את שמי, דהיינו בבית המיוחד לתפלה, וצ"ל דסמיך אדרשת הבבלי ברכות ו' א' בענין זה בפסוק אלהים נצב בעדת אל (תהלים פ"ב) היכן הוא מצוי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. ומבואר עוד בירושלמי כאן דגם בבהכ"נ גופיה צריך ליחד מקום, וקשה מזה על תר"י בסוגיא דברכות שם שכתבו מפורש לא כן, ועי' באו"ח סי' צ' סי"ט ובס' דברי שלום ואמת חלק או"ח סי' ה'. .
(ירושלמי ברכות פ"ד ה"ד)
11אבוא אליך וברכתיך. מניין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה ששכינה עמו, שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך קכדפירש"י אזכיר את שמי, אשר יזכר שמי על מצותי ודברי, עכ"ל. ומכאן ראיה דהשמות מפסוקים הבאים בתלמוד לרגל הלמוד מותר להזכירם מפורש, דהא הכא קאי על הלומד ובכ"ז הוא מזכיר את השם. ומה שאמר אפי' אחד, לכאורה אינו מבואר מה הרבותא בזה ומה יגרע אחד משנים. ונראה משום דעיקר קיום הלמוד הוא כשלומדים בחבורה וקבוץ כמ"ש בתענית ז' א' עה"פ (ירמיהו כ״ג:כ״ט) הלוא כה דברי כאש, למה נמשלו דברי תורה לאש, מה אש אינו דולק עץ יחידי אף דברי תורה אינם מתקיימים ביחידות, ועוד שם מאמרים מענין זה, וא"כ הו"א דהלמוד של יחיד אינו חשוב כלל לפני הקב"ה, קמ"ל דאפ"ה שכינה עמו. ועי' מש"כ במעלת הלמוד בחבורה לעיל בפסוק וידבר אלהים את כל הדברים האלה. .
(ברכות ו׳ א׳)