בבוא כל ישראל. הטמא פטור מן הראיה בעזרה, דכתיב בבוא כל ישראל, הראוי לבוא עם כל ישראל מביא ושאינו ראוי לבא עם כל ישראל אינו מביא יר"ל אינו יכול להביא עולת ראיה מפני שאין יכול לבוא לעזרה וממילא פטור גם ען הראיה דכתיב ולא יראו פני ריקם, ועיין מש"כ עוד השייך לענין זה לעיל ר"פ ראה בפ' ובאתם שמה והבאתם שמה את עלותיכם.
. (ירושלמי חגיגה פ"א ה"א)
את התורה הזאת. בלשון הקודש הוא קורא, שנאמר תקרא את התורה הזאת – בלשונה, אעפ"י שיש שם לועזות יאכנראה מדייק לשון הזאת, דמשמע כמו שהיא בהווייתה, וכמו דדרשינן במגילה ט' א' דתפילין ומזוזות אין נכתבין אלא אשורית משום דכתיב והיו בהוייתן יהיו. ואמנם לא ידעתי איפה מצא דרשה זו, ואף תמיהני שבכל הדברים דחשיב במשנה דסוטה דנאמרים בלה"ק מפרש בגמרא מקור לזה ובענין זה סתים בגמרא ואינו מפרש כלום, ולכן קרוב לומר שמצא הרמב"ם דרשה זו באיזו ברייתא החסרה לפנינו, אם לא דמסמיך זה מדעת עצמו כדרכו בהרבה מקומות בחבורו.
[רמב"ם פ"ג ה"ה מחגיגה].
נגד כל ישראל. שיהיו כל ישראל שומעין יבואין לפרש נגד כל ישראל במעמד כל ישראל ואעפ"י שאינם שומעין יען דכתיב גם למען ישמעו, הרי דעיקר התכלית הוי השמיעה.
. (חגיגה ג' א')
באזניהם. א"ר תנחום, חרש באזנו אחת פטור מן הראיה, שנאמר באזניהם יגטעם הדיוק מדלא כתיב באזנם, ומפרש בגמרא דאעפ"י דמבעי ליה באזניהם דכולהו ישראל, [כלומר באזניהם דעלמא] אך ההוא מנגד כל ישראל נפקא, ומפרש עוד אי מנגד כל ישראל הו"א אעפ"י דלא שמעי ולכן כתב באזניהם, ומשני ההיא מלמען ישמעו נפקא.
. (שם שם)