1כי יד על כס יה. דרש ר' שילא, מאי דכתיב (דה"א כ"ט) לך ה' הממלכה – זו מלחמת עמלק, וכן הוא אומר כי יד על כס יה טופירש"י זו מלחמת עמלק על ידי מלחמה לה' בעמלק יתעלה כסאו, עכ"ל, וצ"ל דסמיך על הדרשה שבסמוך אין כסא אלא מלכות, אך יפלא כי עליית כסאו תהיה תלוי' במלחמת עמלק, והלא כמה ענינים גדולים הרבה ממלחמת עמלק הראה הקב"ה כמו יציאת מצרים וקריעת ים סוף ונתינת המן ומתן תורה ועוד ועוד, ולולא פירש"י נראה דמכוין ר' שילא להדרשה שבמכילתא בסמוך כי יד על כס יה, ר' יהושע אומר לכשישב הקדוש ברוך הוא על כסא מלכותו ותהי ממלכתו שלמה באותה שעה מלחמה לה' בעמלק, ופירוש זה נראה מוכרח מהדרשה שבסמוך והמתנשא זו מלחמת גוג ומגוג, ומלחמה זו ידוע שתהיה בעת התגלות מלכות הקב"ה. .
(ברכות נ"ח א׳)
2כי יד על כס יה. תניא, ר׳ יוסי אומר, שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה טזמשום דבכל אלה הענינים כתיב ירושה וישיבה, הרי דתלה אותם בישיבת הארץ, ואף על פי דכמה מצות תלה אותן הכתוב בביאת הארץ אך אלו הן מצות משותפות לכל העם, משא"כ שאר המצות הן לכל אחד בפרט ואין כל אחד תלוי בחבירו. ואיני יודע איזה מהן קודם, כשהוא אומר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק הוי אומר להעמיד להם מלך תחלה, שאין כסא אלא מלכות, שנאמר (דה"א כ"ט) וישב שלמה על כסא ה׳ למלך יזנראה דצ"ל ואין כס יה אלא מלכות, וכפי הראיה שמביא מהפסוק, ובנין המקדש מבואר בגמרא דמלך קודם, וי"ל בטעם הדבר ע"פ מ"ש בב"ב ד' א' שאני בנין בית המקדש דאי לאו מלכא לא מתבני, וא"כ בהכרח להעמיד מקודם מלך. .
(סנהדרין כ׳ ב')
3כי יד על כס יה. תניא, ר׳ יהושע אומר, לכשישב הקב"ה על כסא מלכותו ותהי ממלכתו שלמה באותה שעה מלחמה לה' בעמלק יחעיין מש"כ לעיל אות ט"ו. .
(מכילתא)
4כי יד על כס יה. מכאן שנשבע הקב"ה בכסא הכבוד שלו שלא יניח כל אשר לעמלק תחת כל השמים יטנראה דדריש הלשון כי יד וגו' דיד הוא ענין שבועה, כי הנשבע מרים ידו לשמים וכמו הרימותי ידי וגו' אל עליון וגו' אם וגו' (פ' לך), ובפ' האזינו כי אשא אל שמים ידי, ובדניאל י"ב וירם ימינו ושמאלו וגו' וישבע בחי העולם, וידוע דהשמים נקראו כסאו של הקב"ה כמש"כ בישעי' ס"ו השמים כסאי, ועל זה אמר כי יד על כס יה, והיינו ענין שבועה. .
(ספרי פ׳ תצא)
5מדור דור. תניא, ר׳ אליעזר אומר, נשבע הקב"ה בכסא הכבוד שלו, שאם יבא אחד מכל האומות להתגייר שיקבלוהו, ומעמלק ומביתו לא יקבלוהו, לכך נאמר מדור דור כאינו מבואר בכלל מניין להמכילתא להסמיך עיקר דרשה זו על זה הפסוק, ונראה דמדייק שהמלות מדר דר באו חסרות בלא ו', שלא מצינו דוגמת זו בשארי מקומות, וידוע בכמה מקומות שאות ג' מתחלפת באות ד' ככל אותיות הסמוכות זל"ז, כמו גור – דור, שגר – שדר, גלוסקמא – דלוסקמא ועוד. ובגיטין נ"ד א' איתא, ההוא דהוו קרי ליה דייר בן דיירתא, ופירש"י גר בן גיורת, ובמ"ר פ' חיי פרשו הפסוק גר ותושב, דייר ומארי ביתא, ועוד כהנה. ועוד י"ל דמדייק דהו"ל לומר לדור דור בלמ"ד, כמו וזה זכרי לדור דור (פ' שמות), כסאך לדור ודור (איכה ה׳:י״ט), וס"ל למכילתא דלכן כתבה התורה כאן מדר דר חסר ו', וגם במ"ם ולא בלמ"ד, לרמז שני ענינים, האחד מדור דור כפשוטו בכל הדורות, והשני [בחלוף אות ד' על ג'] שלא לקבל גרים ממנו, והכונה שמלחמה לה' בעמלק אפילו בגרים הבאים ממנו, כי לא יחפוץ בם. –
והנה איתא במכילתא כאן, שמביא ר' אליעזר ראיה לדינו שמעמלק ומביתו לא יקבלו גרים שנאמר (שמואל ב א׳:י״ג) ויאמר דוד אל הנער המגיד לו אי מזה אתה ויאמר בן איש גר עמלקי אנכי באותה שעה נזכר דוד מה שנאמר למשה שאם יבאו מכל האומות שבעולם להתגייר יקבלוהו, ומביתו של עמלק לא יקבלוהו, מיד ויאמר אליו דמך על ראשך כי פיך ענה בך, ע"כ. ואני תמה מאד, הלא בפסוק מבואר הסבה שבעבורה הרגו דוד מפני שהרג את שאול, וכמבואר מפורש מהמשך כל הפסוקים ויאמר אליו דוד איך לא יראת לשלוח ידך לשחת את משיח ה' וגו' ויאמר אליו דוד דמך על ראשך כי פיך ענה בך לאמר אנכי מתתי את משיח ה', הרי דלולא זה לא היה הורגו כלל, וצע"ג ליישב.
ולמרבה הפלא נראה לומר, דהדורש הזה מדייק למה התוכח כל כך דוד עם הנער הזה, וגם התנצל על המיתו אותו מפני שפיו ענה בו, והלא כנודע בדברי ימיו של דוד המלך אשר את מי שראה לנכון להרוג הרג מבלי כל טענה והתנצלות, ולכן נראה, כי באמת ידע דוד שהנער הזה לא הרג את שאול, כאשר באמת כן היה, ששאול הרג את עצמו, והיה מכיר זאת בחכמה מדברי הנער שהכיר בו שהגיד כזה מפני שקוה למצוא ע"י זה חן בעיני דוד, או בנבואה או בידיעה מן הצד, ולכן רצה להרוג את הנער אך ורק מפני שהיה מעמלק, ורק לא רצה לפרש שמפני זה הורגו, אולי מפני שהיה מתעתד אז לעלות למלוכה ולא רצה להרגיז את האומות כי שונא הוא אותם, לכן למען לא יחשבו כזאת האומות שהורגו בשביל גזע עמלק טען עמו למראה פנים איך לא ירא לשלוח יד במלך, וכי פיו ענה בו שהרג את שאול, וידעו כולם כי בשביל זה הרגו, ודו"ק. וע"ע מש"כ בענין פסוק הנזכר בשמואל בפ' נח בפסוק ואך את דמכם לנפשותיכם, יעו"ש. .
(מכילתא)