1בית מושב. תניא, בית שאין בו ד' אמות על ד' אמות אינו נחלט בבתי ערי חומה, מאי טעמא, בית כתיב בהו קמאר"ל אם אינו רוצה לגאול אינו נחלט אלא כשיגיע יובל תחזור לבעלים הראשונים וכפי שיתבאר, ועיין מש"כ השייך לענין זה לעיל בפ' מצורע בפ' ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם בדרשה כיוצא בזו.
.
(סוכה ג' ב')
2בית מושב. עיין לפנינו לעיל ריש פסוק י"ג בדרשה בשנת היובל וגו'.
3בית מושב עיר חומה. שהוקף ולבסוף ישב ולא שישב ולבסוף הוקף קמבבדרשה הסמוכה יתבאר דדין בתי ערי חומה נוהג רק בעיירות המוקפות חומה מימות יהושע בן נון בשעה שכבש את א"י, יעוי"ש. וכאן למד שצריך שתתיישב העיר לאחר שהיתה עיר חומה, והיינו שיוקדם היקף החומה לישוב העיר ולא להיפך, ומדייק זה מלשון בית מושב, דלשון מושב מיותר הוא, דהלא סתם בית יושבים בו, ולכן דריש שמלת מושב מוסב על עיר חומה, והיינו שנתיישבה העיר לאחר שהיתה עיר חומה כמש"כ.
, יכול אפילו הקיפוה ישראל קמגלאחר שכבשו את הארץ ואפי' קודם שישבו בה.
, ת"ל עיר חומה ונאמר להלן (פ' דברים) כל אלה ערים בצורות חומה, מה להלן עובדי כוכבים אף כאן עובדי כוכבים, ומה להלן עובדי כוכבים קודם לכן אף כאן עובדי כוכבים קודם לכן קמדועיין במגילה ג' ב' הובא ענין זה בשם ר' יהושע בן לוי, ופירש"י דאיירי לענין בתי ערי חומה, והתוס' הקשו עליו דא"כ הו"ל למתני זה גבי דיני בתי ערי חומה בערכין, ולכן פירשו דאיירי לענין מה נקראו כרכים לזמן מקרא מגילה בפורים, יעוי"ש, ותמה אני מאד, הלא באמת תנינן כן בברייתא שלפנינו, וכנגד זה קשה לי על פירש"י דאי ס"ד דריב"ל לענין בתי ערי חומה איירי א"כ מאי חידש לן בזה, אחרי דזו ברייתא מפורשת במס' ערכין, ומה מקומו במס' מגילה.
ואמנם לולא פירש"י ותוס' הו"א פשוט, דריב"ל שנה כאן דין הברייתא מערכין דאיירי בבתי ערי חומה וצרפו כאן במגילה לענין דין מקרא מגילה, ודו"ק. ועיין בטור או"ח סי' תרפ"ח מש"כ בענין זה מה ששייך לדין קריאת המגילה, ויש לצרפו לדיני בתי ערי חומה שלפנינו.
.
(ערכין ל"ג ב')
4עיר חומה. באיזו עיר חומה אמרה תורה, בעיר המוקפת חומה מימות יהושע בן נון קמהדהו"ל לומר עיר מוקף חומה, או עיר בצורה, ומשינוי הלשון דריש שצריך שיהיו מוקפים חומה מימות יב"נ, והיינו בשעת כיבוש הארץ שאז נתקדשו בקדושה מיוחדת. –
ודע שכתבו התוס' בכתובות מ"ה ב' ד"ה על פתח העיר, דעיר מוקפת חומה שרובה נכרים בטלה קדושת ערי חומה, דחומה כמאן דליתא דמי, עכ"ל. ולא ידעתי איפה מצאו מקור לחידוש דין זה, וברמב"ם שם לא נזכר מאומה מזה, וצ"ע.
.
(תו"כ)
5והיתה גאלתו. תניא, מת המוכר יגאל בנו, ואע"פ דרחמנא אמר ואיש כי ימכור, והאי לא מכר, אפ"ה גואל, מאי טעמא, והיתה גאולתו כתיב – מכל מקום קמונראה דדריש משום דלשון והיתה גאולתו משמע שאיך שהוא תוכל להיות הגאולה ואפי' שלא ע"י המוכר עצמו, ואם היתה הכונה שרק המוכר עצמו יגאל הול"ל יגאלנו, והיה מוסב על ואיש כי ימכור, וזהו גם טעם דרשה הבאה.
.
(ערכין ל"א ב')
6והיתה גאלתו. תניא, מת הלוקח גואלין מיד בנו, ואע"פ דרחמנא אמר לקונה אותו והאי לא קנה, אפ"ה גואלין, מאי טעמא, והיתה גאולתו כתיב – מכל מקום קמזעיין באות הקודם, ור"ל אם היתה הכונה שיגאלנו רק מלוקח עצמו הול"ל והיתה גאולתו ממנו.
.
(ערכין ל"א ב')
7שנת ממככרו. ת"ר, שנה האמורה בבתי ערי חומה מעל"לע קמחר"ל אותו יום ואותה שעה לשנה הבאה, ולא אזלינן בתר מנין עולם, דכי מטי תשרי נחשב לו שנה וכפי שיתבאר.
, מאי טעמא, דאמר קרא עד תום שנת ממכרו, ממכרו שלו ולא שנה של מנין עולם קמטדמשיגיע תשרי נחשב לו שנה וכמש"כ, וכה"ג דריש לעיל פ' ט"ו לענין שדה אחוזה וכן לענין שנה האמורה בקדשים, כמבואר בר"פ תזריע בפסוק כבש בן שנתו, ובכולן טעם הדרשה מדכתיב בכנוי ממכרו, שנתו. –
ודע דטעם הדבר שמשונה דין גאולת הבתים שרק שנה אחת נתנה התורה זמן לגאולתו ולא כמו שדה אחוזה ובתי החצרים שזמן גאולתם לעולם – כתב הרמב"ן בנמוקיו מפני שממכר ביתו של אדם קשה בעיניו מאד ויתבייש בעת שימכרנו, לכן רצתה התורה שיגאלנו בתוך השנה הראשונה, וטעם השדות ובתי החצרים נבאר לקמן פ' ל"א, ועיין מש"כ לעיל בפ' כ"ה אות קי"ח וצ"ע קצת.
ולולא דבריו אפשר לומר, דכיון שלא גאל בית דירה בשנה הראשונה בודאי מצא לו בית דירה אחרת הנוח לו, אחרי שעשויה רק למעון, ושוב אין לו חפץ בה, משא"כ שדה שהיא מחייתו של אדם.
.
(שם י"ח ב')
8ימים תהיה גאלתו. מה ת"ל ימים – לומר דבעינן מעת לעת קנשאם מכרה באחד בניסן בחצי היום אין מונין לו שנה לענין חליטה המבואר בקרא עד שיגיע חצי היום של אחד בניסן הבא, אבל לענין זמן גאולה מותר לו לגאול אפי' ביום שמכר, ולא כמו דס"ל לרבי שאין ימים פחות משנים, והכתוב בא להורות שלא תשהא ביד לוקח פחות משני ימים, וצ"ע למה השמיט הרמב"ם בפי"ב משמיטין דין זה דבעינן מעל"ע.
.
(שם ל"א א')