1עד מלאת לו שנה. ת"ר, שנה, איני יודע אם שנה לראשון אם שנה לשני קנאכגון אם מכרה ראובן לשמעין בניסן ושמעון ללוי באייר, אינו ידוע מתי יחשבו השנה לענין הגאולה וההחלט לגבי מוכר הראשון אם בניסן אם באייר.
, כשהוא אומר עד מלאת לו שנה, הוי אומר שנה לראשון קנבדריש לו לזה שהיתה שלו, דהיינו המוכר הראשון דעליו מוסב הלשון.
.
(שם שם ב')
2שנת תמימה. תמימה – להביא את חודש העיבור קנגשאם היתה השנה מעוברת יכול לגאלה עד י"ג חודש וממילא אינה נחלטת עד י"ג חודש, וס"ל דעל זה מורה הלשון תמימה, שימנה שנת קביעות המחזור, והיינו מן א' ניסן עד א' ניסן הבא, וממילא מבואר שבכלל מחזור כזה הוי גם חודש העיבור בכלל, ולא כדעת רבי דס"ל דשנה תמימה בא להורות למנות שנת החמה דהיינו שס"ה ימים והוא שיעור מהלך היקף החמה, וממילא מבואר שאין חודש העיבור בכלל, וצ"ע אם לרבי חשבינן גם שיעור השעות ממהלך היקף החמה השנתי כידוע או לא, ומפיה"מ להרמב"ם כאן משמע דלא משגחינן אליביה בשעות, ובהגהות מרדכי קדושין סי' תקס"ז כתב דמחשבינן, אכן אין להאריך בזה, יען כי להלכה קי"ל כחכמים דשנה תמימה בא להורות דחודש העיבור בכלל וממילא אין אנו מחשבין כלל היקף החמה, כמבואר.
ועיין בר"ן לנדרים ס"ג א' כתב בשם הרשב"א דמדרבי התורה כאן רבוי יתירא ש"מ דבעלמא אין חודש העיבור בכלל שנה [והיינו כשאומר שנה אחת, אבל אם עומד בר"ה ואומר שנה זו פשיטא דגם חודש העיבור בכלל]. ולהר"ן לא ניחא ליה בזה. וגם הה"מ פ"ז ה"ב משכירות כתב שדעת הרמב"ם לא כן, שהרי כתב בפ"י מנדרים שהאוסר דבר על עצמו שנה אחת ונתעברה השנה אסור בה ובעיבורה, ובדבר הרבוי מכאן שהעיר הרשב"א צ"ל לדעתם דילפינן מכאן לדעלמא.
אכן לפלא הוא שהמשיגים עליו לא העירו שהוא גופיה כתב בתשובה סי' תתקמ"ה דלמעשה הוא מבטל דעתיה עד דעת החולקים עליו, וגם זאת לפלא, כי אחרי הודאת הרשב"א תפס בכ"ז התשב"ץ בתשובה סי' רנ"ח בדעת הרשב"א קודם שחזר בו למעשה. –
וכתב בס' רה"ז דעוד מימי קדם נוהגין ב"ד יפה דק"ק ווילנא לפשר שכר חודש העיבור לחצאין, הן בדירות ומשרתים והן בשט"ח ושארי ענינים, וע' בחו"מ סי' שי"ב סט"ו.
.
(שם שם א')
3שנה תמימה. תניא, א"ר אבא בר ממל, מכר שני בתי ערי חומה, אחד בחמשה עשר באדר הראשון ואחד באחד באדר השני, זה שמכר לו באחד באדר השני, כיון שהגיע יום אחד באדר של שנה הבאה עלתה לו שנה, זה שמכר לו בחמשה עשר של אדר הראשון לא עלתה לו שנה עד ט"ו באדר של שנה הבאה [מאי טעמא שנה תמימה כתיב] קנדור"ל מפני שירד הלוקח בחודש העיבור ואין תמימות השנה נחשב עד שם אותו הזמן בשנה הבאה והוא ע"כ חודש אדר ולא במספר י"ב חודש. ועיקר הדבר דבעינן שנה תמימה מבואר בדרשה הקודמת.
.
(ערכין ל"א ב')
4הבית אשר בעיר. ת"ר, בית, אין לי אלא בית, מניין לרבות בתי בדים בתי מרחצאות ומגדלות ובורות שיחין ומערות ת"ל אשר בעיר קנהדמיותר הוא, ובא לרבות כל מיני בית שבעיר, ועיין מש"כ לעיל בפ' מצורע בפסוק והנה פשה הנגע בקירות הבית (י"ד ל"ט).
, יכול שאני מרבה אף השדות ת"ל בית קנומפרש בגמרא שאין הכונה שדות ממש, דפשיטא הוא שאין מרבינן, דהא בית כתיב, אלא ר"ל חולסית ומצולה, והם קרקע של סלעים שנוטלין מהם אבנים לבנין ואינם ראויין לזריעה, והו"א דכיון דיצאו מכלל שדה מפני שאינם ראויים לזריעה וגם משתמשין בהם לבניני בתים באו לכלל בית, קמ"ל. דאינם בכלל בית, וזו דעת ר"י, ור"מ פליג עליו וקיי"ל כר"י, ועיין בתוי"ט פ"ג מ"י דמעשרות.
.
(שם ל"ב א')
5אשר לא חמה. תניא, ר' אליעזר ב"ר יוסי אומר, אשר לא חומה, אע"פ שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן קנזלסמך ומוסב על הדרשות שבפסוק הקודם דדין גאולת הבתים כמבואר בזה אין נוהג רק בבתי הערים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון שאז כבשו את הארץ וקדשום כמש"כ אות קמ"ה, ועל זה אמר כאן דאע"פ שעכשיו כבר נתפרק החומה בכ"ז יש לה דין עיר חומה, ומדייק זה מדכתיב לא באל"ף והקורא צריך לכוין כמו דכתיב לו בוא"ו כמבואר במסורה, ולכן ס"ל דעיקר אזלינן בתר הכתיב באל"ף, ובא לרמז ע"ד הדרש דרשה זו אף שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן.
ובתוס' כתבו דכתיב לו בוא"ו וקרינן לא באלף, ואין זה מתאים עם המסורה שלנו שהיא בהיפך, ורש"י כתב לא כתיב, ומשמע לא ומשמע לו, עכ"ל. ולכאורה אין לדבריו באור, ונראה שכיון למ"ש סוטה ל"א א' דלא באל"ף משמע לא ומשמע לו, יעו"ש [ובס' תפ"י לא כיון יפה]. ובגמרא כאן ובמגילה ג' ב' מועתק הלשון לוא בו' ובאל"ף, ואחרי שלא כתיב כזה צ"ל דכונת הגמרא להפירוש שכתבנו דדריש הקרי וכתיב. וכללם ביחד בקצור בהעתק התיבה בשתי האותיות, ודו"ק.
.
(שם שם)
6אשר לא חמה. פרט לבית הבנוי בחומה קנחר"ל אם הבית קבוע בחומה עצמה, וי"ל דמדייק מלשון אשר לא חומה ע"פ הקרי אשר לו בוא"ו כמש"כ בדרשם הקודמת, ומדהול"ל אשר לה, דעיר היא לשון נקבה, ולכן דריש דהוא גם כנוי לבית שצריך שיהיה חומה לבית מחוץ ולא אם הבית קבוע בחומה עצמה, וזו היא דעת ר' יהודה, ודעת ר"ש דכותל החיצון היא חומתו, ובבלי ערכין ל"ב א' מפרש טעם פלוגתייהו, וקיי"ל כר"י.
.
(ירושלמי מעשרות פ"ג ה"ד)
7לצמיתת. ת"ר, מהו לצמיתות – לחלוטין, דבר אחר לצמיתות לרבות את המתנה, מאי טעמא, צמית צמיתות קנטר"ל כשרוצה הנותן גואלה תוך שנתו ואם לאו חלוטה למקבל, וטעם הדיוק מדמצי למכתב צמית וכתב לצמיתות ע"כ בא לרבות מתנה, ולא ידעתי למה לא דריש כן מיתור כל מלה זו, כי אחרי דכתיב לדרותיו לא יצא ביובל, דהיינו לצמיתות, א"כ המלה לצמיתות מיותר, וגם קשה לפי הדרש צמית צמיתות מה נדרוש במלה זו לעיל בפסוק כ"ג, וצ"ע.
.
(ערכין ל"א ב')
8לקנה אתו לדרתיו. תניא, אין הבית חלוט בירושלים, שנאמר וקם הבית לקונה אותו לדרותיו, וקסבר ירושלים לא נתחלקה לשבטים קסכלומר שאם אינו רוצה לגאול אז כשיגיע יובל יצא ביובל כדין בתי ערי חצרים שיבואר בסמוך, ומדייק דכיון דכתיב לקונה אותו לדרותיו וירושלים לא נתחלקה לשבטים אלא לכל ישראל היה חלק בה א"כ אין לשום איש קנין בה.
.
(ב"ק פ"ב ב')
9לקנה אתו לדרתיו. לקונה אותו ואפילו מיד הקדש, לדרותיו – יצא הקדש שאין לו דורות קסאכגון המקדיש בית עיר חומה וגאלו אחר מיד ההקדש כיון שעלתה לו שנה משעה שנגאל מן ההקדש ולא גאלו בעליו נחלט ביד הגואל שאין ההקדש חולט אלא הלוקח מפני שנאמר לקונה אותו לדרותיו ואין דורות בהקדש.
.
(ערכין ל"א ב')
10לא יצא ביובל. תניא, אין בתי ערי חומה נוהגין אלא בזמן שהיובל נוהג, שנאמר לא יצא ביובל קסבר"ל אין כופין ללוקח להשיב הבתים למוכר כשבא לגאלה ואפילו בתוך שנה ראשונה למכירתו אלא בזמן שהיובל נוהג, וע' מש"כ בסמוך אות קס"ד.
.
(שם כ"ט א')
11לא יצא ביובל. והא מאחר דכתיב לצמיתות לדרותיו מה ת"ל עוד לא יצא ביובל, אמר רב ספרא, לא נצרכא אלא למוכר בית בבתי ערי חומה קסגר"ל למוכר בית בעיר חומה.
ופגע בו יובל בתוך שנתו, ס"ד אמינא ליפק ביובל, קמ"ל קסדאלא יהיה ביד הלוקח עד שירצה המוכר לגאול כל שנת המכר או תמלא שנה ויחליט. ומה שפריך מה ת"ל לא יצא ביובל, אע"פ דבדרשה הקודמת מבואר דילפינן מלשון זה דאין דין בתי ערי חומה נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג, אך התם הכונה דלא לזה אצטריך, רק מדכתיב כן ממילא ילפינן זה.
.
(שם ל"ד ב')