נרדה ונבלה. מעשה בתלמי המלך שכנס ע"ב זקנים והכניסן בע"ב בתים ואמר לכל אחד כתבו לי תורת משה רבכם, נתן הקב"ה עצה בלב כל אחד ואחד והסכימו כולם לדעה אחת וכתבו לו הבה ארדה ואבלה טומה דכתיב באמת בלשון רבים, הוא משום דמדרך הגדולה והכבוד כך הוא, וכמו במלך בו"ד שמדבר בעדו בלשון רבים, כנודע, אלא שתלמי לא היה מקבל זה הבאור, מפני שאולי הי' רוצה למצוא עילה בתורת משה, ואע"פ שהיו יכולים להוכיח לו מדכתיב מיד וירד ה', לשון יחיד [ע' בדרשא הבאה], אך בנוסחת ההעתקה לא היו יכולים לבאר זה, ובין כה הי' מתאנה להם, ומה שנוגע עוד לדרשא זו ולענין הכינוס בכלל עיין מש"כ לעיל ר"פ בראשית. . (מגילה ט' א')
נרדה ונבלה. א"ר יוחנן, כל מקום שפקרו הצדוקים תשובתם בצדם, הם פקרו בלשון נרדה ונבלה, מה כתיב גבי' וירד ה' יומה שכתוב באמת בלשון רבים עיין מש"כ בדרשא הקודמת. . (סנהדרין ל"ח ב')