הבה נבנה וגו'. א"ר ירמיה בן אלעזר, נחלקו לג' כתות, אחת אומרת נעלה ונשב שם, ואחת אומרת נעלה ונעשה מלחמה, ואחת אומרת נעלה ונעבוד עבודת כוכבים. זו שאמרה נעלה ונשב שם – הפיצם ה', זו שאמרה נעלה ונעשה מלחמה נעשו קופים ורוחות ושדים ולילין דעיין מש"כ לעיל ס"פ בראשית בפסוק ויחי אדם וגו' ויולד בדמותו כצלמו (ה' ג') דענין קופים ורוחות וכו' הם גופים הדומים לאנשים רק אינם בדעת שלמה הראויה לאנשים, ובענין שלפנינו הוי זה מדה כנגד מדה, כי למען עשות מלחמה צריך להיות בעל דעה ושכל, וכמו המדה כנגד מדה בכת הקודמת שאמרו נשב שם בקבוץ ובשלוה, ולבסוף הפיצם ה'. , וזו שאמרה נעלה ונעבוד עבודת כוכבים – בלל ה' שפת כל הארץ הגם כתה זו כמו השתים הקודמות נדונה מדה כנגד מדה, כי הם רצו להתחבר יחדו ולברור להם עבודת אלילים לעבדה – בלל ה' את שפתם ולא יכלו לבא לדעה אחת כי לא הבינו איש שפת רעהו. . (סנהדרין ק"ט א')
הבה נבנה. אמר הקב"ה לישראל, חושקני בכם שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטין עצמכם לפני וכמו שאברהם אמר ואנכי עפר ואפר, משה ואהרן אמרו ונחנו מה, דוד אמר ואנכי תולעת ולא איש (תהילים כ״ב:ז׳). , אבל אומות העולם עובדי אלילים אינם כן, נתתי גדולה לנמרוד, אמר הבה נבנה לנו עיר זוכן פרעה אמר מי ה' וסנחריב אמר מי בכל אלהי הארצות אשר הצילו את ארצם מידי כי יציל ה' וגו' (מלכים ב י״ח:ל״ה), ונבוכדנצר אמר אעלה על במתי עב אדמה לעליון (ישעיהו י״ד:י״ד), וחירם מלך צור אמר מושב אלהים ישבתי (יחזקאל כ״ח:ב׳), וע' מש"כ השייך לאגדה זו בפ' עקב בפסוק לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם. . (חולין פ"ט א')
ונעשה לנו שם. תניא, רבי נתן אומר, כולם לשם ע"ז נתכוונו, כתיב הבא ונעשה לנו שם וכתיב התם (פ' משפטים) ושם אלהים אחרים לא תזכירו חהלשון כולם מוסב על השלש כתות שבדרשא הקודמת ועיי"ש. ובסמוך פסוק ח' יתבאר, כי דור ההפלגה אין לו חלק לעוה"ב, ויש להעיר למה נענשו כל כך לפי מ"ש בסנהדרין ס"א ב' לדעת חד מ"ד דרבים שניסתו ואמרו נלך ונעבוד אלילים פטורים, משום דרבים ממלכי ולא עבדי, וא"כ כל זמן שלא עבדו ממש הרי אפשר לומר עוד שיחזרו, ואע"פ דכאן איירי בעונש בידי שמים וקמי שמיא גליא, אך בדבר שהבחירה בידי אדם ידוע הוא דהקב"ה דן לפי משפט רוח האדם ועל כגון זה אמרו הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. וצ"ל כמש"כ התוס' בחולין ל"ט א' ד"ה ר"ל בענין השוחט את הבהמה לזרוק דמה ולהקטיר חלבה לעבודת אלילים חייב מיתה, וכתבו דלא שייך לומר דילמא ממלך ולא זריק משום דכיון דעביד מעשה ששחט שוב לא יחזור, עכ"ל. ולפי"ז מבואר גם כאן שכיון שכבר החלו בבנין המגדל הנעשה לשם ע"ז שוב לא יחזרו. ובזה יתבאר מאד המשך לשון הפסוק (ו') ויאמר ה' וגו' וזה החלם לעשות ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות, ולפי פשוטו אינו מבואר, כי הן יד ה' לא תקצר להפריעם ממעשיהם גם אחרי החלם לעשות, אך לפי המבואר דאחרי שעושין פעולה בדבר הנחשב שוב לא יחזרו, אלא בודאי יגמרו, וזה אשמעינן דלכן נענשו כמו שכבר עבדו ע"ז בפועל ממש, ודו"ק. . (סנהדרין ק"ט א')