1וכל כלי חרס. לרבות כלי נתר ושברי כלי חרס קייתכן דלכן מרבה כלי נתר יותר משאר כלים משום דבפרט אחד דומה היא לכלי חרס שמצורפת בכבשן כמו כלי חרס, ושברי כלי חרס איירי כשעדיין ראויין לאיזה תשמיש מבלי שיצטרכו לתמיכה מן הצד, דבכהאי גוונא עדיין שם כלי עליהם, ועיין בפ"ב מ"ב דכלים.
, ולרבות את האהלים קיאעי' בראב"ד פ"ג ה"ה מכלים שפירש דרשה זו דקאי על שידה תיבה ומגדל, ואשמעינן דהוי ככלי ולא כאויר בית, אמנם לפני הרמב"ם היה כאן גירסא אחרת כמבואר בדבריו שם.
.
(תו"כ)
2אשר יפול מהם. פרט לתרנגול שבלע את השרץ ונפל לאויר התנור שהוא טהור ואם מת טמא קיבהטעם פשוט, דכשהתרנגול חי עתיד השרץ להתעכל במעיו ולכן בטל הוא אגב התרנגול, מפני שנקרא שהתרנגול נפל ולא השרץ, ואין נקראת הנפילה ע"ש השרץ, ולכן אין זה נקרא אשר יפול מהם, משא"כ כשהתרנגול מת נקראת הנפילה על שם שניהם, וקרינן בזה אשר יפול מהם. ועיין ברמב"ם פי"ד ופ"כ מטומאת מת פרטי דין בלוע, ויסוד הדינים על דרשה זו.
.
(שם)
3אל תוכו. נאמר תוכו לטמא ונאמר תוכו ליטמא קיגר"ל נאמר תוכו לטמא כשהכלי מטמא אוכלין שבתוכו כמו בסוף פסוק זה כל אשר בתוכו יטמא, ונאמר תוכו ליטמא כשהכלי מקבל טומאה מן השרץ כדכתיב לפנינו כל אשר יפול מהם אל תוכו.
, מה תוכו האמור לטמא אעפ"י שלא נגע קידר"ל אע"פ שלא נגע הכלי למה שבתוכו הוא מטמא כל אוכלין ומשקין הנתונים באוירו, דעל כרחיך כן משמע הלשון כל אשר בתוכו, דאפי' אם היה הכלי מלא חרדל שאין הכלי נוגע רק בסמוך לדפנות, ובכ"ז טמא כל החרדל אפי' האמצעים, וזה ע"כ מתטמא מהאויר, דאין לומר דהסמוכים לדפנות מטמאים את האמצעים הסמוכים להם, שהרי קי"ל אין אוכל מטמא אוכל, וגם אין בכל אחד בכביצה שהוא שיעור לטומאת אוכלין, וגם דהרי הכלי הוי שני לטומאה מן השרץ והסמוכים לדפנות שלישי והאמצעים רביעי, וקי"ל דאין שלישי עושה רביעי, וא"כ ע"כ א"א לומר שהאמצעים מתטמאין מן הסמוכים לדפנות ובפסוק כתיב כל אשר בתוכו, א"כ ע"כ האמצעים מתטמאין מאויר, הרי מבואר דאויר הכלי מטמא.
אף תוכו האמור ליטמא – אעפ"י שלא נגע קטור"ל אף תוכו האמור לענין הורדת טומאה לכלי טמא אע"פ שלא נגעה טומאה בו, והיינו אע"פ שלא נגע השרץ בהכלי אלא היה באוירו.
.
(חולין כ"ד ב')
4אל תוכו. ד' תוכו כתיבי קטזר"ל דשתי פעמים כתיבי תוכו, ובכל פעם היה יכול לכתוב תוך, ולכן אפשר לפרש ד' דרשות.
, חד לגופיה וחד לגז"ש קיזללמד על הכלי שיקבל טומאה מן האויר אע"פ שלא נגע בו השרץ וכמש"כ לעיל אות קט"ו.
, וחד ללמד תוכו של זה ולא תוכו של אחר, וחד ללמד תוכו ולא תוך תוכו קיחר"ל חד בא להורות דדוקא כלי חרס מטמא מאוירו ולא שאר הכלים, ופרטי דין זה יתבאר אי"ה בסמוך ובפ' חקת. וחד מורה שאם היה שרץ בכלי והכניס הכלי לאויר כלי חרס הרי זה טהור מפני שבאופן כזה הוי הטומאה לא תוכו רק תוך תוכו, וה"ה אם היה כלי חרס טמא והכניס לאוירו כלי אחר שיש בו אוכלין ומשקין ג"כ טהורים, משום דכתיב כל אשר בתוכו יטמא ודרשינן ג"כ ולא בתוך תוכו, כפי שיתבאר, וע"ע מענין זה בפ"ח מ"ב דכלים.
.
(חולין כ"ה א')
5אל תוכו. כל שאין לו תוך בכלי חרס אין לו אחוריים קיטר"ל אין לו טומאת אחוריים, והיינו שאם נגעו משקין טמאין מאחורי הכלי לא נטמאו, והובא דין זה בפ"ב מ"ג דכלים.
.
(תו"כ)
6אל תוכו. פרט למטה ולכסא ולספסל ולשלחן ולספינה ולמנורה של חרס שאין להם תוך קכר"ל דבעינן שיהיה להכלי חרס בית קבול ועשוי לקבלה, וכל הני דחשיב אין בהם מדות אלו.
.
(שם)
7אל תוכו. מתוכו הוא מטמא ואינו מטמא מגבו קכאר"ל אם נגע שרץ בכלי חרס מגבו אינו מטמא. ואמנם איני יודע איפה מצא הרע"ב דרשה זו, בעוד כי בסוגיא דחולין כ"ה א' הובא לענין זה דרשה אחרת והיא לפנינו בפ' חקת, וע' תוס' חולין כ"ד ב' ד"ה אלא, וצ"ע.
[רע"ב פ"ב מ"א דכלים].
8כל אשר בתוכו. תניא, יכול יהיו כל הכלים מטמאין באויר כלי חרס, ת"ל כל אשר בתוכו יטמא וסמיך ליה מכל האוכל אשר יאכל, אוכלין מטמאין באויר כלי חרס ואין כלים מטמאין באויר כלי חרס קכבכגון קדירה שהיא בתנור והשרץ בתנור טהורה הקדירה, אבל אם היה בהקדירה משקה טופח טמאה הקדירה [מדרבנן] מפני המשקין שנתטמאו מאויר התנור ושוב מטמאין הקדירה. ובמשנה ד' פ"ח דכלים מסיים בזה הרי זה אומר [הקדירה למשקין] מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני, ר"ל אויר התנור שטמאוך לא טמאו אותי דאין כלי חרס מטמא מאויר כ"ח, ומכיון שנטמאו המשקין מהאויר מטמאין את הקדירה.
.
(שבת קל"ח ב')
9כל אשר בתוכו. בתוכו ולא תוך תוכו קכגנתבאר לעיל אות קי"ח.
, יכול אע"פ שניקבה ת"ל כל אשר בתוכו קכדר"ל יכול אע"פ שניקבה הכלי הפנימי ת"ל כל אשר בתוכו, דבאופן כזה בטלה הכלי הפנימי מתורת כלי והוי רק כמחיצה בין הטומאה והכלי שאינו מציל מפני הטומאה.
.
(תו"כ)
10יטמא. דרש ר' עקיבא, כל אשר בתוכו יטמא, טמא לא נאמר אלא יטמא קכהר"ל מדלא כתיב טמא שלא היה באפשר לטעות דקאי על טומאת אחרים, אלא כתיב יטמא דאפשר לקרות יטמא וגם יטמא.
לטמא אחרים, למד על ככר שני שמטמא את השלישי קכודהשרץ הוי אב הטומאה והכלי שנטמא ממנו הוי ראשון והאוכל שנגע בכלי הוי שני, וקרי ביה יטמא, דהאוכל שנגע בשני הוי שלישי, ונקטו ככר מפני שהוא מצוי בתנור. ולדינא קיי"ל דשני עושה שלישי רק בתרומה ולא בחולין, מפני שאין הדיוק טמא יטמא כדאי לחדש דין כזה, ורק בתרומה ילפינן בק"ו מטבול יום שמותר בחולין ופוסל בתרומה, שני שפסול בחולין [טהרות פ"ב מ"ג] אינו דין שיעשה שלישי בתרומה, אבל בחולין דליכא ק"ו זה אין שני עושה שלישי.
.
(סוטה כ"ז ב')