1במותם. מה תלמוד לומר במותם, אילימא למעוטי בחייהם – מבנבלתם נפקא, אלא ללמד שמיתה עושה ניפול ואין שחיטה עושה ניפול צהר"ל אבר המדולדל בבהמה ומתה, המיתה מפלת אותו ואינו טמא כאבר מן הנבילה אלא כאבר מן החי, ויש חילוק ביניהם, דבשר הפורש מאבר מה"ח טהור דאינו מטמא אלא כשהוא אבר שלם, בשר גידים ועצמות כמבואר בפ' הקודם.
.
(חולין ע"ד א')
2מכל כלי עץ. מכל כלי עץ ולא כל כלי עץ, להוציא הסולם והקולב והנחותה והמנורה צוקולב הוא מין עץ שקצבים תולין בו בשר, ונחותה הוא כלי העשוי לקבל בתוכו כלים אחרים כמו תיבה וסל ותיק.
, יכול שאני מוציא השלחן והטבלא והדולפק, ת"ל כל כלי עץ ריבה צזדולפק הוא מין שולחן העשוי לשתות עליו, ומבואר בתו"כ מה ראית להוציא את אלו ולרבות את אלו, מרבה אני את אלו שכן משמשין את האדם ואת משמשי האדם, ומוציא אני את הסולם שמשמש את האדם ולא משמשי האדם, ואת הקולב ונחותה ומנורה שמשמשין את משמשי האדם ולא את האדם. וטעם הרבוי ומעוט בכלל מבואר בתו"כ, כי מדמינן כל הדברים לשק דכתיב בפסוק שהוא עשוי לשמש את האדם [להתכסות בו] ואת משמשי האדם [לשום בו כליו] אף כל דבר כן. ואמנם כל זה איירי בפשוטי כלי עץ שאין להם בית קבול, אבל אם יש להם בית קבול טמאים בכל ענין. וע' בתוס' ב"ב ס"ו א' הביאו דרשה זו.
.
(תו"כ)
3או בגד. או – לרבות שלש על שלש אצבעות בצמר ופשתים דמטמא בשרצים צחר"ל דבבגד צמר ופשתים מטמא גם כשיש בו רק שלש על שלש אצבעות ולא בעינן שלשה על שלשה טפחים כמו בשארי בגדים כפי שיתבאר בדרשה הבאה. וטעם הרבוי מאו נראה פשוט משום דכיון דאי אפשר כאן לטעות שכל הדברים החשובים בפסוק כלי עץ, בגד, עור, שק, יהיו רק כולם ביחד טמאים, א"כ לא הו"ל למכתב בכל מין או או, אלא הול"ל וכל כלי עץ ובגד ועור ושק, ובאמת כן כתיב בפ' מטות לענין טומאת מת, וכל בגד וכל כלי עור וכל מעשה עזים, ולכן דריש כאן או או לרבויא.
.
(שבת כ"ז א')
4או בגד. [אין לי אלא בגד שלש על שלש אצבעות בבגד צמר ופשתים, שלשה על שלשה טפחים בשאר בגדים מניין, ת"ל או בגד] צטהנה שיעור הבגד מלהטמא טומאת מת או שאר טומאות הוא שלש על שלש אצבעות, ומבואר בפי"א דנגעים. אמנם כל זה הוא רק בבגד צמר ופשתים, דילפינן מבגד דכתיב גבי נגעים (פ' תזריע) דכתב שם מפורש בגד צמר או בגד פשתים, אבל בשאר מיני בגדים בעינן שיהיה שיעור הבגד שלשה על שלשה טפחים, וזהו שאמר אין לי אלא בגד, ר"ל מצמר ופשתן, שסתם בגדים מהן עשוין ובהם די ג' על ג' אצבעות, ומנין דבעינן שלשה על שלשה בשאר בגדים ת"ל או בגד רבויא הוא, וכמש"כ באות הקודם.
.
(שם שם)
5או בגד. אין לי אלא בגד צמר ופשתים קדכן מצינו בפ' נגעים (ס"פ תזריע) כתיב מפורש בגד צמר או בגד פשתים, וסתם צמר הוא צמר רחלים ואילים, וסתם פשתן הוא הצומח מן הארץ מכל גרעין בד אחד, וילפינן שאר טומאת בגדים מנגעים.
, מניין לרבות צמר גמלים וצמר ארנבים, נוצה של עזים והשיראים והכלך והסריקין ת"ל או בגד קאשיראים הוא מין דומה לפשתן וכלך הוא מין דומה לצמר, וסריקין הוא פסולת של משי, ועיין מש"כ לעיל אות צ"ה בטעם הרבוי מאו בגד.
.
(שם שם)
6או בגד. תניא, מניין לאריג כל שהוא טמא, ת"ל או בגד קבואע"פ דלעיל מרבינן שיעור שלש על שלש אצבעות ושלשה על שלשה טפחים, אך שם איירי בקרעים מן הבגדים, אבל בגד בפני עצמו די באריגה כל שהוא לקבל טומאה.
.
(שם ס"ג ב')
7או בגד או עור. תניא, נאמר בגד ועור בשרץ ונאמר בגד ועור בטמא מת (פ' מטות), מה בגד ועור האמור במת טמא כל מעשה עזים, אף בגד ועור האמור בשרץ טמא כל מעשה עזים קגוכהאי גונא ילפינן מכאן להתם, מה כאן לא טימא אלא טוי ואריג דמקשינן לשק כפי שיתבאר בסמוך, אף במת לא טימא אלא טוי ואריג, ועי"ש לפנינו.
.
(שם ס"ד א')
8או בגד או עור. מקיש עור לבגד, מה בגד מן הגדל על הארץ אף עור מן הגדל על הארץ קדסתם בגד הוא מצמר ופשתים, כמש"כ לעיל אות ק' והם גדלים מן הארץ, כך בעינן עור שיהיה גדל על הארץ כלומר על היבשה לאפוקי עור מחיות הים, וכש"כ הן עצמן כשמתו אינן כנבילה ואין מקבלין טומאה. אמנם אם חיבר לכלי זה דבר הגדל בארץ טמא, ויליף כן בתו"כ. ועוד באו דרשות בתו"כ בענין עור, ולפנינו יבואו אי"ה ס"פ תזריע בענין נגעי בגדים ויצטרפו לכאן.
.
(תו"כ)
9או שק. ת"ר, שק, אין לי אלא שק, מניין לרבות את הקלקלי ואת החבק ת"ל או שק קההם מיני שקים הניתנין תחת האוכף של חמור כשרוכבין עליו, ועיין בב"ב ע"ח א' אוכף ומרדעת קלקלי וחבק, ובערוך פירש קלקלי חלוק של צמר שיש לו נימין. ובטעם הרבוי מאו עיין מש"כ לעיל אות צ"ח.
יכול שאני מרבה את החבלים ואת המשיחות ת"ל שק, מה שק טוי ואריג אף כל טוי ואריג קווחבלים ומשיחות [העשוים למדוד בהם] קולעין אותן מן הנוצה כמו שנתלשה ואינה טוי ואריג.
.
(שבת ס"ד א')
10או שק. תניא, אין לי אלא דבר הבא מן העזים קזנסמך על הדרשה דלעיל דמקשינן בגד ועור דכתיב כאן לבגד ועור דפ' מטות דשם כתיב מפורש וכל מעשה עזים.
, מניין לרבות דבר הבא מזנב הסוס ומזנב הפרה, ת"ל או שק קחאו רבויא הוא וכפי שביארנו בטעם הדבר לעיל אות צ"ח.
.
(שבת ס"ד א')
11או שק. תניא, כל כלי עץ העשוי לנחת אינו מטמא, מאי טעמא [דכתיב מכל כלי עץ או שק], דומיא דשק בעינן, מה שק מתטלטל מלא וריקן אף כל שמתטלטל מלא וריקן קטוכגון כלי העשוי למדה שמחזיק ארבעים סאה בלח שהם כוריים ביבש והוא אמה על אמה ברום שלש אמות אינה מקבלת טומאה משום דכיון שהיא גדולה כל כך אינה מתטלטלת כשהיא מלא ע"י אדם אחד, ובעינן דומיא דשק כדמפרש. ומהאי טעמא מבואר בשבת פ"ג ב' דהספינה אינה מקבלת טומאה מפני שאינה מתטלטלת מלאה, וע"ע לפנינו ס"פ אמור בפ' על השולחן הטהור.
וע' במל"מ פ"ג מכלים הביא מחלוקת הראשונים אם הכלי עץ מצופה מתכת אם גם היא אינה מקבלת טומאה כשאינה מתטלטלת מלא, וע' בסוגיא דחגיגה כאן. ובאמת פשטות הענין מורה דכשהיא מצופה מתכת תקבל טומאה, יען דהא גופא דאיתקש לשק חידוש הוא, וא"כ דין הוא שאין לך בו אלא חידושו, רק כלי עץ כלשון הכתוב, אבל כשהיא מצופה מתכת בטל לה שם כלי עץ ממנה ושוב אינה בכלל ההיקש לשק.
.
(חגיגה כ"ו ב')