אשר עלה עליו. ת"ר, אלו נאמר אשר עליו הייתי אומר יניחנו עליו עד שעת שחיטה, ת"ל אשר עלה – כיון שעלה שוב אינו צריך מלהיות עליו. ובתו"כ הגירסא יכול יהא נותנו על גביו ת"ל אשר עלה עליו הגורל שעלה לשמו מתוך קלפי, ובאור הענין שמתחלה תפס לשון נתינה וכאן תפס לשון אשר עלה, וזה הוא מפני שאם היה כותב גם כאן אשר נתן עליו היה במשמע שהנתינה על גופו מעכבת, ככל דבר ששינה עליו הכתוב לעכב, ולכן כתב כאן אשר עלה עליו להורות שאין זה מעכב, וכיון שעלה מתוך הקלפי שוב אינו צריך.
. (שם מ' ב')
ועשהו חטאת. [כיצד עושהו, קורא לו שם] ואומר לה' חטאת מאלאחר שהניח הגורל שהעלה בימין על השעיר שעומד בימינו קורא עליו לה' חטאת. ונראה דדריש כן לשון ועשהו ולא דקאי על מעשה ההקרבה כמו בפ' מצורע ועשה את האחד חטאת, יען דמעשה זו כתובה ביחוד בסמוך פ' י"א, וכאן לא איירי בהקרבה.
ועיין בתו"י שהקשו מנדרים י' ב' שלא יאמר אדם לה' חטאת אלא חטאת לה' וכאן מפורש שאומר לה' חטאת, ובר"פ ויקרא בפ' קרבן לה' כתבנו ישוב נכון לזה, יעו"ש.
. (שם ל"ט א')
ועשהו חטאת. ת"ר, ועשהו חטאת, הגורל עושהו חטאת ואין השם עושהו חטאת מבר"ל אע"פ שצריך הכהן לומר לה' חטאת כבדרשה הקודמת, מ"מ עיקר קביעות החטאת עושהו גורל, והיינו שזה השעיר שעלה עליו הגורל לה' הוקבע ע"י זה להיות חטאת, אבל אם הכהן קראו חטאת קודם ההגרלה אין בזה כלום, ואם אח"כ עלה גורל לה' על האחר ישתלח זה לעזאזל, ונראה דמדייק כן מדלא כתיב והקריב אהרן את השעיר לחטאת דבזה היינו יודעין שמקריבו לחטאת, ומדכתיב ועשהו דריש שמוסב על הגורל, היינו שהגורל עושה אותו לחטאת.
. (שם מ' ב')