יעמד חי. ועד מתי יהא זקוק להיות חי – עד שעת מתן דמים של חבירו מגמפרש הא דכתיב בפסוק זה לכפר, דהיינו עד שעת כפרה, ועיקר כפרה בדם, כדכתיב לקמן בפרשה כי הדם הוא בנפש יכפר. ונ"מ בזה שאם מת השעיר המשתלח קודם שנזרק דם השעיר השחוט ישפך הדם, ועיין לקמן פסוק כ' באה עוד דרשה לדין זה.
. (שם ס"ה א')
ושלח אותו. אחד הוא שולח ואינו שולח שנים, מאי טעמא, אותו כתיב מדכגון אם נשפך דם השעיר לאחר שגמר מתנות פנים והוצרך להביא שנים ולהגריל עליהם ושחט את של שם ונתן מתנות הפרוכת ונשפך הדם והוצרך להביא עוד שנים ולהגריל עליהם ושחט את של שם למתנות המזבח, הרי כאן שלשה שעירי עזאזל, בכ"ז אינו משלח רק אחד ולא אמרינן שצריך לשלוח במספר מכוון לעומת שמקריב. וטעם הדבר נראה משום דבשלמא לענין הקרבה כל זמן שלא נעשה כהלכתו צריך להביא עוד אחד ולהקריבו כדין, משא"כ לענין שילוח שמקיימין באחד, ומסמיך זה על לשון אותו, כמבואר.
. (שם ס"ב א')
המדברה. תניא, המדברה המדברה במדבר – לרבות נוב וגבעון שילה ובית עולמים מהב' פעמים כתיב בענין שילוח העזאזל לשון המדברה, ופעם אחת לשון במדבר, בפסוק זה ובפ' כ"א וכ"ב, ובא לרבות מקומות אלו שחשיב. ונראה בטעם הרבוי דאע"פ שאין בסמוך למקומות אלו מדבר ממש, בכ"ז צריך לשלחו לאיזה מקום מדבר שנמצא באותו מקום, וכבר באו לפנינו כ"פ בפרשיות הקודמות אסמכתות שונות לרבויי מקומות אלו שנוהגות בהן דיני קדשים כולם.
. (שם ס"ז ב')