1והקריבו הכהן. מה ת"ל הכהן – שתהא מליקה בעצמו של כהן קגכלומר בצפרניו ולא בכלי, ועיין בסמוך אות ק"ח. אבל אין לומר דהפסוק משמיענו זה גופא דמליקה צריך בכהן ולא בזר, ולא נדמה זה לשחיטה שכשרה בזר, שהמליקה בעוף היא כנגד שחיטה בבהמה, יען דפשיטא הוא, דכיון דצריך למלוק על ראש המזבח דמקשינן להקטרה כפי שיבא בסמוך והזר אסור לקרב למזבח.
.
(זבחים ס"ה א')
2ומלק. וסמיך ליה והקטיר, איתקש מליקה להקטרה, מה הקטרה אינה נוהגת בנשים אף מליקה אינה נוהגת בנשים קדוהקטרה בודאי רק בזכרים דכתיב (ג' ה') והקטירו אותו בני אהרן ודרשינן ולא בנות אהרן. ועיין משכ"ל בפ' ב' לענין סמיכה בנשים וצרף לכאן.
.
(קדושין ל"ו א')
3ומלק. וסמיך ליה והקטיר, איתקש מליקה להקטרה, מה הקטרה בראש המזבח אף מליקה בראש המזבח קהוהיינו אצל קרן של המזבח, ויתכן דמדייק כפל לשון המזבחה דכתיב כאן בפסוק, ודריש להקישא, וע' בתוס' כאן. וטעם המליקה על ראש המזבח דוקא, נראה משום דעוף דמו מועט, ואם ימלוק רחוק ממזבח יהיה צריך לקבל הדם במזרק ולהוביל למזבח לזרוק, ומפני מעוטו לא יהיה די לזרוק לכשיורק וידבק לכלי, ולכן מולקו בראש המזבח כדי שימצה מיד על המזבח. וזהו גם טעם הדבר שהמצוי צריך להיות על ראש המזבח כפי שיבא עוד.
.
(זבחים ס"ה א')
4ומלק. וסמיך ליה והקטיר, איתקש מליקה להקטרה, מה הקטרה הראש לעצמו והגוף לעצמו אף מליקה הראש לעצמו והגוף לעצמו קור"ל לאפוקי מחטאת העוף דכתיב לקמן פ' ה' ח' ומלק את ראשו ולא יבדיל, והיינו שבשעה שמולק אינו מבדיל הראש מן הגוף אלא אחר גמר מליקה והזאה, אבל הכא תיכף אחר המליקה צריך שיהיה הראש ראוי להקטירו בפ"ע, דמקשינן להקטרה שהראש נקטר לעצמו כפי שיבא בסמוך. וטעם ההיקש י"ל משום דאל"ה הול"ל ומלק את ראשו ומצה דמו על קיר המזבח והקטיר המזבחה, ולא ככתוב לפנינו מקודם ההקטרה ואח"כ המצוי, שהרי בודאי ממצה קודם ההקטרה, שכל הקטרות קדשים הם לאחר הזאת הדם [וע' ברש"י בפסוק זה כתב שהלשון מסורס הוא], ושנוי לשון זה בא להורות שתיכף אחר המליקה יהיה ראוי להקטירו בפ"ע. ודיוק זה מכוון מאוד בלשון הפסוק עד שתמיהני למה צריך הגמרא להקישא דהקטרה בעוד שלשון הכתוב עצמו מורה על זה. ואמנם יש לכוין כונה זו בלשון הגמרא.
.
(שם שם)
5ומלק. יכול אפילו בסכין ת"ל והקטיר אותו קזדדי היה לכתוב והקטירו וכתיב והקטיר אותו משמע רק כזה שנמלק כדינו, ומדין צריך למלוק בצפורן כמבואר בריש פסוק זה.
.
(תו"כ)
6ומלק את ראשו. נאמר כאן ומלק את ראשו ונאמר בחטאת העוף(ה' ח') ומלק את ראשו, מה להלן ממול עורף אף כאן ממול עורף קחוהתם כתיב מפורש ומלק את ראשו ממול ערפו.
.
(זבחים ס"ה א')
7והקטיר. תניא, מנין שהקטרת הראש לעצמו והקטרת הגוף לעצמו, שנאמר (פ' י"ז) והקטיר אותו, הרי הקטרת הגוף אמורה, הא מה אני מקיים והקטיר המזבחה – בהקטרת הראש קטדוהקטיר אותו שבפסוק י"ז בודאי קאי על הגוף, דמקודם כתיב ושסע אותו בכנפיו דזה בודאי קאי על הגוף, ושוב כתיב והקטיר אותו מוסב ג"כ על הגוף דאיירי ביה.
.
(שם שם)
8ונמצה. ולמעלה כתיב והקטיר. וכי אפשר שאחר שהקפיד חוזר וממצה, אלא לומר לך מה הקטרה בראש המזבח אף מצוי בראש המזבח קיובטעם מצוי על ראש המזבח עיין משכ"ל סוף אות ק"ה.
.
(שם שם)
9ונמצה דמו. דמו – כולו ולא מקצתו קיאמדייק כן מלשון ונמצה דמשמעו כולו, וכמ"ד במשלי (ל') מיץ אפים, וכן (ישעיהו נ״א:י״ז) שתית מצית, וכ"כ לקמן בפרשה והנשאר בדם ימצה, שבכולם הפירוש סחיטה עד תכליתה. ולפי"ז אין סתירה מכאן למה דדרשינן בעלמא (חולין פ"ח א') דמו ואפילו מקצת דמו, יען דהכא דרשינן זה מלשון ונמצה.
[שם שם]
10על קיר המזבח. תניא, ונמצה דמו על קיר המזבח, על קיר המזבח ולא על קיר הכבש קיבעיין מש"כ לעיל בפסוק י"א אות צ"א.
ולא על קיר ההיכל, ואיזה זה – זה קיר העליון קיגר"ל הקיר שלמעלה מן החוש שבאמצע המזבח, ולא כמו בחטאת העוף שמזה למטה מאמצע המזבח כפי שיתבאר לקמן בענין (ה' ט'), יעו"ש לפנינו.
.
(שם שם)
11על קיר המזבח. על קיר – ולא על היסוד היסוד קידטעם הדיוק משום דבכ"מ דכתיב מזבח סתם כולל גם הכבש והיסוד, כמבואר בכ"מ, וכאן דכתיב על קיר המזבח בא להורות ולציין גוף המזבח דוקא שהוא קיר העליון.
.
(תו"כ)