מראתו בנצתה. מראתו – זה זפק, יכול יקדיר בסכין ת"ל בנצתה, נוטל את הנוצה עמה קטומה שמכונה בשם מראה הוא משום דשורש ראה הוא ענין לכלוך וטנוף כמו לראוה בך (יחזקאל כ״ח:י״ז) וכן מוראה ונגאלה (צפניה ג׳:א׳), ובלשון חז"ל גרף של רעי [בחלוף א' וע' ממוצא אהח"ע]. וטעם הדבר שצריך להוציא את הזפק הוא משום שהוא מגואל אין כבוד של מעלה להקריבו בכך. ומ"ש יכול וכו', ר"ל יכול יקדור את העור בסכין ויטול הרעי שבזפק ויניח העור ת"ל בנצתה, וזה מורה על העור שבו טמון הפרש, כי נוצה הוא דבר מאוס, כמו כי נצו גם נעו (איכה ד׳:ט״ו) ובמשנה כאן איתא דיחד עם המראה ונוצה משליך גם הבני מעיים שגם הם מאוסים. ומה שתפס הכתוב רק המראה הוא מפני שאין דוגמתו בבהמה, אבל באמת גם השאר בני מעים כיון שלא התירה התורה לרחצם במים כמו של בהמה דכתיב (פ' ט ) והקרב והכרעים ירחץ במים לכן בהכרח לזורקן, מפני שבלא רחיצה מאוסים הם, ומה שבאמת לא התירה התורה לרחצן צ"ל משום דמפני דקותן מאיסי הם לעולם, וצ"ע.
ובגמ' איתא פלוגתא בענין זה אם גם הקורקבן הוא בכלל בני מעים, וקיי"ל דאינו בכלל מעים הוא ואינו ניטל, וחידוש קצת על הט"ז וש"ך ביו"ד סי' ע"ה ועוד פוסקים שחקרו הרבה לענין דין מליחה דקיי"ל אין מחזיקין דם בבני מעים אם גם הקורקבן הוי בכלל בני מעים ולא הביאו סוגיא זו. וצ"ע באגדה דשבת קנ"ב א' על הפ' דקהלת (י"ב) וסגרו דלתים בשוק בשפל קול הטחנה, בשביל קורקבן שאינו טוחן, ופירש"י שאין בני מעים טוחנין אכילתו, הרי דכלל קורקבן בשם בני מעים, אך באמת אין ראיה משם, מפני דהתם באדם איירי, ובאדם אין קורקבן, והוא שם מושאל מעוף ולכן פירש"י ב"מ. .
(זבחים ס"ה א')
ובגמ' איתא פלוגתא בענין זה אם גם הקורקבן הוא בכלל בני מעים, וקיי"ל דאינו בכלל מעים הוא ואינו ניטל, וחידוש קצת על הט"ז וש"ך ביו"ד סי' ע"ה ועוד פוסקים שחקרו הרבה לענין דין מליחה דקיי"ל אין מחזיקין דם בבני מעים אם גם הקורקבן הוי בכלל בני מעים ולא הביאו סוגיא זו. וצ"ע באגדה דשבת קנ"ב א' על הפ' דקהלת (י"ב) וסגרו דלתים בשוק בשפל קול הטחנה, בשביל קורקבן שאינו טוחן, ופירש"י שאין בני מעים טוחנין אכילתו, הרי דכלל קורקבן בשם בני מעים, אך באמת אין ראיה משם, מפני דהתם באדם איירי, ובאדם אין קורקבן, והוא שם מושאל מעוף ולכן פירש"י ב"מ. .
(זבחים ס"ה א')