1ואם מן העוף. תניא, יכול יבשה גפה נקטעה רגלה נחטטה עינה כשרה לקרבן, ת"ל מן העוף ולא כל העוף צוהחדוש בזה אע"פ דקי"ל אין תמות בעופות, והיינו שאין המום פוסל בהם לקרבן, כפי שיתבאר בפ' אמור (כ"ב י"ט) בפסוק תמים זכר בבקר ובכשבים ובעזים, ודרשינן ולא בעופות, בכ"ז מחוסר אבר פסול וכמו שחשיב בזה. וטעם הדרשה מלשון מן מדלא כתיב ואם עוף קרבנו.
.
(קדושין כ"ד ב')
2ואם מן העוף. ואלו זכר ונקבה לא נאמר בעוף, לפיכך אף טומטום ואנדרוגינוס כשרים בעוף צזהא דזכר ונקבה לא נאמר בעוף מבואר ממש"כ באות הקודם מפסוק דפ' אמור תמים זכר בבקר בכשבים ובעזים ודרשינן ולא בעופות, ועיי"ש לפנינו, וכיון שכן ממילא כשרים אף טו"א, דממ"נ מה שהם כשרים הם.
[תו"כ]
3ואם מן העוף עלה. מה ת"ל עולה, לומר לך, עוף עולה ואין עוף שלמים צחהרבותא בזה, דאע"פ דשלמים קילא מעולה דמותרת לבא לקבה והו"א דגם עוף מותר, קמ"ל. וטעם הדיוק פשוט דכיון דאיירי בענין עולה כמו שהתחיל לעיל בפסוק ג' אם עולה קרבנו ועל זה סיבב הולך כל הפרשה, וא"כ ל"ל למכתב ואם מן העוף עולה קרבנו ודי היה שיאמר ואם מן העוף קרבנו וממילא הוי ידעינן דקאי אעולה, לכן דריש דחזר השם עולה למעוטי שלמים שאין באים עופות.
[שם].
4קרבנו. מכאן שהיחיד מביא קרבן עוף ואין הצבור מביאין קרבן עוף צטדייק לשון קרבנו דמיותר, דדי היה לכתוב ואם מן העוף עולה לה'. וטעם הדבר שאין צבור מביאים עוף משום דקרבן עוף בכלל מיוחד רק לעניים שאין ידם משגת לקנות בהמה כמבואר בס' ויקרא כ"פ, וזה לא שייך בצבור מפני שאין הצבור מיעני כמ"ש בריש הוריות ד' א', אבל בשותפות בא קרבן עוף כמ"ש במנחות ק"ד ב' הכל באין בשותפות חוץ מן המנחה.
[שם]
5מן התרים. מן – למעט הנרבע והנעבד קמה שלא חשיב רובע הוא משום דאין העוף רובע כמ"ש בזבחים פ"ה ב' עיי"ש ברש"י. ומה שלא חשיב כאן גם המוקצה לע"ז כמו בבהמה לעיל בפ' ב' נראה משום דסתם מוקצה לע"ז הוא רק מן הצאן ולא עופות כמש"כ בפסוק הנזכר.
.
(חולין כ"ג א')
6מן התרים וגו'. ת"ר, לפי שנאמר מן התרים או מן בני היונה יכול המתנדב עוף לא יפחות משני פרידין ת"ל (פ' ט"ו) והקריבו אפי' פרידה אחת יביא קאר"ל להכי חזר הכתוב וכתב והקריבו בלשון יחיד לאשמעינן דאפילו גוזל אחד יביא, אבל לולא החדוש לא הו"ל להפסיק לכתוב כאן רק ומלק דזה עיקר חידושו, וענין ההקרבה כתיב בפסוק הקודם.
.
(זבחים ס"ה א')
7מן התרים וגו'. תרים גדולים ולא קטנים, בני יוגה קטנים ולא גדולים, פרט לתהלת הצהוב שבזה ושבזה שהם פסולים קבתורים ובני יונה הם שני מינים נפרדים כדאיתא בחולין ס"ב א' תסיל [מין יונה] פסול משום תורים וכשר משום בני יונה, ולשון בני בבהמות בחיות ובעופות מורה על רכים וצעירים, כמו בן בקר, בן ראמים, ובכל מקום שמזכיר בקרבנות תורים ויונים כתיב אצל יונים בני יונה, וזה מורה שהקפיד הכתוב על מין היונים שיהיו קטנים. ומפרש עוד דכשמתחילין הנוצות שסביבות צוארם לצהב פסולים בזה ובזה, כלומר פסולים בתורים ופסולים בבני יונה, משום דיצאו מכלל קטנים ולכלל גדולים לא באו.
.
(חולין כ"ב ב')