באלהים ובמשה. א"ר אבהו, כל המהרהר אחר רבו כאלו מהרהר אחר השכינה, שנאמר וידבר העם באלהים ובמשוה ופירש"י מהרהר אחר רבו – מחפה עליו דברים, עכ"ל. ונראה כונתו דלכאורה קשה מ"ש כל מהרהר אחר רבו כאלו מהרהר אחר השכינה, מאי ראיה מכאן, והא כאן מפורש כתיב וידבר העם באלהים ובמשה ויאמרו למה העליתונו, בלשון רבים, וצ"ל דהענין הוא שטענו שאינם מובטחים במעשה משה שעשה כן מפי הגבורה, וכמו שטען קרח ועדתו, ולכן הרהרו עליו, כלומר שחפו עליו דברים שמדעתו ומעצמו עשה מה שעשה, אבל לוא ידעו נאמנה כי מאת ה' עשה זאת לא היו מערערים, ולפי זה הרהרו רק אחר משה, ורק משום דמהרהר אחר רבו באלו מהרהר אחר השכינה תלה הכתוב כמו שדברו גם באלהים, ודו"ק.
. (סנהדרין ק"י א׳)
ונפשנו קצה. תניא, אמר להם משה לישראל, הנכם כפויי טובה, שנאמר ונפשנו קצה בלחם הקלקל זפירושו כפויי טובה שאינן מכירין להחזיק טובה לבעלים וכמ"ש בלחם הקלקל – קל הוא המן, ומפני שהיה נבלע בכל אבריהם ואינם יוצאים לחוץ קראו קלוקל ורגנו על כך והיא היתה להם טובה גדולה שלא היו צריכין לטרוח ולצאת שלש פרסאות לפנות, כדאיתא בעירובין נ"ה ב' כשהן נפנין אין נפנין לא לצדיהן ולא לפניהם אלא לאחריהם ומחנה ישראל ג' פרסאות היה. ומה ששייך עוד לענין דרשה זו עיין מש"כ בפ' בראשית בפסוק האשה אשר נתתה עמדי ובפ' ואתחנן בפ' מי יתן והיה לבבם זה וגו' (ה' כ"ו).
. (ע"ז ה׳ א׳)