1אנכי. א"ר יוחנן, מניין ללשון נוטריקון מן התורה בענין נוטריקון הוא כי לפנים בימי מלכות יון ורומי היו נוהגים בעת חפזון או מלחמה לכתוב בקצור תבות שלמות וגם ענינים שלמים באותיות אחדות, והיה להם ע"ז סימנים ורמזים וציונים קבועים [ובזמנינו ידוע ענין זה בשם סתינוגר"ף], ומפרש כאן מניין רמז בתורה לנוטריקון שענינים ורעיונות שלמים יוכללו באותיות אחדות, וע"ע לקמן בפסוק למען יאריכון ימיך. שנאמר אנכי ה' אלהיך, אנכי נוטריקון אנא נפשי כתיבת יהבית גי"ל דרומז למ"ש במכות כ"ד א' דכל עשרת הדברות וצוויי התורה שמעו ישראל מהקב"ה ע"י משה ורק אנכי ולא יהיה לך שמעו מפי הגבורה מהקב"ה בעצמו, וזהו שאמר דאנכי יהיבנא אנא בנפשאי.
גם י"ל הכונה ע"ד לשון בני אדם שאומרים שמכירים תכונת איש פלוני או מדת וערך חכמתו מתוך כתביו וספריו, ואמר בזה, דמהות הקב"ה כביכול דהיינו רצונו וכבודו וגדולתו וענותנותו נראים ונכרים מתורתו וכמ"ש בסוף מגילה ל"א א' בכל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו, דבר זה כתוב בתורה וכו', וזהו הענין אנא נפשי, ר"ל תכונת נפשי, כתיבת יהבית, נתתי לדעת ולהכיר מתוך כתבי, דהיינו מתורתי. , רבנן אמרי, אמירה נעימה כתיבה יהיבה דרומז למש"כ במעלת התורה (משלי ג') דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. , איכא דאמרי אנכי למפרע – יהיבה כתיבה נאמנים אמריה הי"ל דרומז למש"כ במעלת התורה (שם ח') ואהיה אצלו אמון. ומה שראו חז"ל בכל הדרשות האלה לדרוש מלת אנכי י"ל ע"פ המבואר במ"ר דמלה זו אינה מלה"ק רק לשון מצרי, ודרשו חז"ל למה בחר הקב"ה במלה זו ולא במלה מלה"ק, אני, מפני שרמז ענינים אלה, כל אחד לפי דרשתו. .
(שבת ק"ה א׳)
2אנכי וגו׳. דרש עולא רבה, מאי דכתיב (תהילים קל״ח:ד׳) יודוך ה׳ כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך, מאמר פיך לא נאמר אלא אמרי פיך, בשעה שאמר הקב"ה אנכי ולא יהיה לך אלהים אחרים, אמרו עובדי אלילים לכבוד עצמו הוא דורש, כיון שאמר כבד את אביך ואת אמך חזרו והודו לדברות הראשונות ודכש"כ שחייב אדם בכבודו שאף הוא שותף בבריאתו כאביו ואמו.
(נדה ל"א א'] וחייו ומותו מסורים בידו, ובסוגיא כאן באה דרשה זו נסמכת עוד על פסוק אחד. .
(קדושין ל"א א׳)
3אנכי וגו'. תניא, ר׳ ישמעאל אומר, כי דבר ה' בזה (פ׳ שלח) זה העובד אלילים, מאי משמע, דתני דבי ר׳ ישמעאל, כי דבר ה' בזה, זה המבזה דבור שנאמר למשה מסיני אנכי ה׳ אלהיך לא יהיה לך אלהים אחרים זפירש"י דאנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום, עכ"ל, ולפי"ז אולי צ"ל דבור שנאמר לישראל בסיני, ולא שנאמר למשה, אחרי ששמעו כזאת כל ישראל מפי הקב"ה, ואפשר לכוין הלשון שנאמר למשה ע"פ מ"ש במ"ר פ' תשא בפסוק ויחל משה ובס"פ חקת שאמר משה, רבש"ע, כך אמרת בסיני אנכי ה' אלהיך, אלהיכם לא אמרת שמא להם אמרת אלא לי אמרת וכו', יעו"ש, ולפנינו בפ' ואתחנן בפסוק אנכי עומד בין ה' וביניכם, מש"כ שם בענין זה. .
(סנהדרין צ"ט א׳)
4אנכי וגו׳. דרש ר׳ שמלאי, תרי"ג מצות נאמרו למשה בסיני, אמר רב המנונא, מאי קרא, דכתיב (פ, ברכה) תורה צוה לנו משה, תורה בגימטריא תרי"א, אנכי ולא יהיה לך – מפי הגבורה שמענום חשונה הוא סגנון שתי הדברות הראשונות שהשם הנכבד הוא המדבר, כמו אנכי, על פני, מיתר הדברות וציוויי התורה שהשם בא בהן בתור נסתר, לא ינקה, עשה ה' וכדומה, ולכן אמרו כי אנכי ולא יהיה מפי הגבורה שמענום. עיין בסה"מ להרמב"ם והרמב"ן שם חקירה רבה אם דרשה זו גמורה היא או רק אסמכתא, ונ"מ בזה לענין שבע מצות דרבנן כגון נר חנכה והלל ומקרא מגילה דכולן נסמכות על לא תסור (פ' שופטים, עיי"ש לפנינו) אם יש לכללן ע"פ זה במנין המצות של תורה, כי אם דרשה זו מוסמכת וגמורה בודאי אין לכללן, אחרי שבלעדיהן יש תרי"ג מצות והמספר תרי"ג הוא מצומצם, ואם דרשה זו אסמכתא והמספר תרי"ג לאו דוקא הוא, אפשר לכלול גם מצות דרבנן הנסמכות על יסוד לאו שבתורה לא תסור כמש"כ, ונ"מ אם לכלול מצות דרבנן במצות התורה הוא לענין כמה ענינים, ויש הרבה דברים בענין זה ויתבארו אי"ה במק"א. .
(מכות כ"ד א׳)
5אנכי וגו׳. תניא, א"ר לוי, מפני מה קורין פרשיות ק"ש בכל יום, מפני שעשרת הדברות כלולין בהן, אנכי ה' אלהיך – שמע ישראל ה׳ אלהינו טר"ל הצווי אנכי ה' אלהיך רומז ומכוון בצווי שמע ישראל ה' אלהינו, וכן הפי' להלאה. . לא יהיה לך אלהים אחרים – ה' אחד. לא תשא את שם ה׳ – ואהבת את ה', מאן דרחים מלכא לא משתבע בשמו ומשקר יר"ל סברא הוא דמי שאוהב את המלך לא ישבע בשמו לשקר. . זכור את יום השבת – למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי, רבי אומר, זו מצות שבת ששקולה כנגד כל המצות שבתורה יאעיין מש"כ לעיל בפ' בשלח בפסוק עד אנה מאנתם לשמור מצותי בענין משקל שבת כנגד כל התורה. . כבד את אביך ואת אמך – למען ירבו ימיכם וימי בניכם יבר"ל למען יאריכון ימיך דכתיב בכבוד אב ואם נרמז בפסוק למען ירבו ימיכם וימי בניכם, שאם תקיימו מצוה זו ירבו ימיכם וכן ימי בניכם אם הם יקיימו. . לא תרצח – ואבדתם מהרה, מאן דקטיל מתקטיל. לא תנאף – ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם יגועינא וליבא תרי סרסורי דעבירה וכמש"כ במשלי (כ"ג) תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצורנה, שהכונה אם יתן האדם את לבו ועיניו למקום אז תצורנה דרכו, ודריש המלה ועיניך מוסבת אדלעיל. . לא תגנוב – ואספת דגנך – ולא דגן חברך ידואע"פ דקיי"ל דהלאו דלא תגנוב דכתיב כאן איירי בגונב נפשות ולגנבת ממון בא הכתוב לא תגנובו דר"פ קדושים וכפי שיתבאר בסמוך במקומו, צ"ל דאעפ"כ לא חשש לדרוש ע"ד רמז ואסמכתא כיון דאין נ"מ לדינא. , לא תענה ברעך עד שקר – אני ה׳ אלהיכם וכתיב (ירמיהו י׳:י׳) וה' אלהים אמת טווחותמו של הקב"ה אמת (שבת נ"ה א'), ומכאן ראיה דצריך להסמיך אלהיכם לאמת, דהא כל העיקר הרמז מלאו דלא תענה ברעך עד שקר הוא מסמיכות אמת לאלהים, ועיין בברכות י"ד ריש ע"ב ובמג"א סי' ס"ו ס"ק י"ט ובתוי"ט פ"ב מ"ט דברכות. . לא תחמוד בית רעך – וכתבתם על מזוזות ביתך – לא בית חברך טזובזה נרמז כל הדבור, כי כשחומד לבית חבירו סופו שיחמוד לאשתו ולכל אשר לו. ..
(ירושלמי ברכות פ"א ה"א)
6אשר הוצאתיך. תניא, חנניא בן אחי ר' יהושע אומר, אנכי ה׳ אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים – הוצאתו כתיב יזר"ל שכביכול גם הוא בעצמו יצא משם וכמש"כ עמו אנכי בצרה וכמ"ש במגילה כ"ט א' כל מקום שגלו גלתה שכינה עמהם, ועיין מש"כ בפ' ויגש בפסוק ואנכי אעלך גם עלה, והנה אע"פ שלפנינו כתיב הוצאתיך ביו"ד אחר התי"ו, אך כבר כתבו התוס' בשבת דף נ"ה ב' דבכמה מקומות חולקת הגמרא עם המסורת שלפנינו, יעו"ש, או שדריש מדלא כתיב הוצאתי אותך הוי כמו דכתיב הוצאתי אתך, ושתוף המלות מורה על שתוף ההוצאה. [ירושלמי סוכה פ"ד ה"ג]
7מארץ מצרים. תניא, א"ר יהושע בן לוי, בשעה שעלה משה למרום לקבל את התורה, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבש"ע, חמדה גנוזה שיש לך אתה מבקש ליתנה לבשר ודם, אמר לו הקב"ה למשה, החזר להם תשובה, אמר להם, תורה זו מה כתיב בה, אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, כלום למצרים ירדתם. שוב מה כתיב בה לא יהיה לך אלהים אחרים, כלום בין עמים אתם שרויים שעובדים עבודת אלילים. שוב מה כתיב בה זכור את יום השבת לקדשו, כלום מלאכה אתם עושים שאתם צריכים לשבות. שוב מה כתיב בה לא תשא וגו', כלום משא ומתן יש ביניכם. שוב מה כתיב בה כבד את אביך ואת אמך, כלום אב ואם יש בכם. שוב מה כתיב בה לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, כלום קנאה, יצה"ר יש ביניכם, מיד הודו להקב"ה יחלכאורה קשה דהא אפשר לומר שאם היה נותנה הקב"ה למלאכים היה כותבה בענין הנאות למדרגת מלאכים, וי"ל דסמיך על האגדה דפסחים נ"ד א' דהתורה היתה כתובה לפני הקב"ה עוד טרם נברא העולם וגם המלאכים, וסמיך זה על הפסוק דמשלי (ח') ה' קנני ראשית דרכו, דאיירי בתורה, יעו"ש, וא"כ מראשית התיסדותה לא נתכוננה למלאכים רק לבני אדם, כיון שהיו כתובים בה כל אלה הענינים, ועי' עוד להלן אות כ'. .
(שבת פ"ח ב׳)