וידבר אלהים וגו׳. ללמדך לחכמים שיושבין באסיפה ועוסקין בתורה אע"פ שהללו מטמאין והללו מטהרין, הללו פוסלין והללו מכשירין, הללו אוסרין והללו מתירין, אעפ"כ כולם אל אחד נתנן, שנאמר וידבר אלהים את כל הדברים אפשוט דדייק ודריש ע"ד רמז הלשון כל הדברים, דלפי פשוטו הול"ל את הדברים האלה, וענין זה בכלל הוא ע"ד מ"ש חז"ל אלו ואלו דברי אלהים חיים, ורש"י בכתובות נ"ז א' הסביר הענין משום דזימנין שייך האי טעמא וזימנין האי טעמא שהטעם מתהפך לפי שנוי הדברים בשנוי מועט, עכ"ל. ולולא דבריו אפשר לפרש משום דע"פ דעות שונות באות סברות שונות, ומתוך כך מתבאר אמתת הדין, ולולא כן היו קובעין הלכה ע"פ מושכל ראשון, ובאופן זה אפשר לשגות ולטעות, וזה יש לכוין בכונת הגמרא שדרשו בענין זה הפסוק דקהלת י"ב דברי חכמים כדרבונות וכמשמרות נטועים בעלי אסופית נתנו מרועה אחד, בעלי אסופות אלו ת"ח שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה, שע"פ וכוחי הפלפול והסברות השונות המתילדות באסופות חכמים מתברר אמתת הדין ביסוד נאמן וקיים, ודמו החקירה והפלפול לחרישה בדרבונות וקיומו הנאמן לנטיעת מסמרים ותכלית דברי כולם נתן מרועה אחד, כמבואר לפנינו, ומהאי טעמא י"ל טעם הענין שאמרו חז"ל (ברכות ס"ג ב') אין התורה נקנית אלא בחבורה, וכשת"ח לעצמו עוסק בתורה הוא מתטפש, ועיין בתענית ז' א', והיינו משום שא"א לבא על בוריה ואמתתה של תורה רק ע"י הפלפול בדבוק חברים, ויש לנו עוד אריכות דברים בזה בדברי אגדה ואכ"מ לאריכות. .
(חגיגה ג׳ ב׳)
(חגיגה ג׳ ב׳)