והנביא ההוא. ההוא ולא אנוס, או חולם החלום ההוא – ולא מוטעה טדלשון ההוא מורה שיהיה בהווייתו ובישוב דעתו, כך פירש"י בזבחים ק"ח ב', והבאור הוא שאם הוא אנוס או שוגג או מוטעה אינו ברצון עצמו, וא"כ אינו הוא האיש בעצמותו, ואם הוא שוגג או מוטעה אינו בדעתו הנכונה, ועיין מש"כ בפ' קדושים בפסוק ושמתי את פני באיש ההוא.
. (שם)
להדיחך. ת"ר, נביא שהדיח מיתתו בסקילה, מאי טעמא, אתיא הדחה הדחה ממסית (פ' י"א) מה מסית בסקילה אף נביא שהדיח בסקילה יהרבותא בזה אע"פ דכתיב ביה יומת וכל מיתה הנאמרת סתם אינה אלא חנק, בכ"ז חייב כאן סקילה, וטעם הדבר משום דכלל ענינם אחד הוא שמטים ומדיחים מדרך הקודש לארחות עקלקלות.
. (סנהדרין פ"ט ב')
מן הדרך. ואפילו ממקצת הדרך יאר"ל אפילו אינו אומר לעקר כל איסור עבודת כוכבים מן התורה אלא רק לבטלו באיזו פרטים ולקיימו באיזה פרטים. וטעם הדרשה נתבאר אצלנו כ"פ בחבור זה דלשון מן מורה על מקצת.
. (שם א')
ובערת הרע מקרבך. רוצח שלא נגמר דינו שברח מצוה לאתויי לבי דינא ולקיומא ביה ובערת הרע מקרבך יגהוא הדין דאפילו לאחר שנגמר דינו וברח מצוה להביאו לב"ד, ונקט קודם שנגמר דינו ע"ד ההוה, משום דלאחר גמר דין א"א לו לברוח דתופסין אותו לקיים דינו. והנה אע"פ דבגמרא אמרו זה בבע"ת לא באדם, הוא רק משום דאיירי בענין זה, אבל הוא הדין באדם כן, דמאי שנא, ותמיהני שלא זכרו מזה הפוסקים, ועיין במשנה מכות ז' א'.
. (חולין קמ"א א')