ויחר אף ה׳. א"ר יהושע בן לוי, כל חרון אף שבתורה נאמר בו רושם ופעמים נזיפה ופעמים גדוף, כמו ויחר אף יעקב ברחל ויאמר התחת אלהים אנכי, הרי זה נזיפה, ויחר אף שאול ביהונתן ויאמר לו בן נעות המרדות (שמואל א כ׳:ל׳), הרי גדוף. וכאן לא נאמר בו רושם, ור' שמעון בן יוחאי אומר, אף זה נאמר בו רושם, שנאמר הלא אהרן אחיך הלוי, וכי לוי הוא והלא כהן הוא, אלא הכי קאמר ליה, אני אמרתי אתה כהן והוא לוי, עכשיו הוא כהן ואתה לוי זויהיה המשך לשון הכתוב אהרן אחיך הלוי, מי שהיה ראוי להיות לוי עתה יהיה כהן בזכות שידבר אל פרעה. ומפרש בגמרא דפליגי בזה אם משה כהן היה או לא, וס"ל לריב"ק דמשה כהן היה ולכן לא דריש כדדריש רשב"י. ויש להעיר מאי ראיה היא זו, ודלמא ס"ל לריב"ק דכהן נקרא לוי, וכמ"ש בחולין כ"ד ב' בעשרים וארבעה מקומות נקראו כהנים לוים, וא"כ שוב אי אפשר לדייק וכי לוי היה והלא כהן הוא, וי"ל דמדלא חשיב פסוק זה בין הני הכ"ד מקומות שנקראו כהנים לוים, ש"מ דהלשון לוי שבכאן מדויק הוא, לוי ממש, ולא כהן, וטעם הדבר מפני שדבורו של הקב"ה מדויק באין גדר הספק. . (זבחים ק"ב א׳)
וראך ושמח בלבו. א"ר מלאי, בשכר וראך ושמח בלבו זכה לחשן המשפט על לבו חנראה לפרש טעם ושייכות גמול זה לזכות שמחה זו, כי מה שגדול זכותו בזה הוא מפני שלא קנא במשה שאמר לו הקב"ה שיהיה לו לאלהים אע"פ שמשה צעיר ממנו לימים, ומפני זה זכה לחושן המשפט שבו האורים והתומים ועל פיו הוא שופט, והשופט נקרא אלהים כפי שיתבאר אי"ה בפ' משפטים בפסוק ונקרב בעה"ב אל האלהים, אלהים לא תקלל, והרי זה תשלום מדה כנגד מדה. . (שבת קל"ט א׳)