ואם נדר או נדבה. לרבות חגיגת ארבעה עשר בניסן שנאכלת לשני ימים ולילה אחד נבכ"מ אם רבויא הוא, וגם כאן היה די לכתוב ונדר ונדבה, ומרבה מאם אף שלמי חובה הם חגיגת י"ד בניסן הבאה עם הפסח שנאכלת ג"כ לשני ימים ולילה אחד. וטעם הדבר נראה משום דאע"פ שמצוה להביאה מ"מ לאו חובה ממש היא, וראיה מדאינה דוחה שבת וטומאה כמבואר בפסחים ע' א', ועי"ש. וא"כ הרי היא דומה במקצת לשלמי נדבה דאיירי קרא כאן.
. (פסחים ע"א ב')
ביום הקריבו. תניא, א"ר יצחק בר אבדימי [מנין לדם ששקעה עליו חמה ולא נזרק שנפסל], שנאמר ביום הקריבו את זבחו, ביום שאתה זובח אתה מקריב, ביום שאי אתה זובח אי אתה מקריב נאהקרבה פירושו ג"כ זריקה, ור"ל שצריך שתהא הקרבה וזביחה ביום אחד ולא מהניא ליה הלנה בראש המזבח, וזביחה גופה ילפינן לקמן דהוי רק ביום מפסוק ביום צותו, יעוי"ש.
. (זבחים נ"ו א')