1ושמת אותם. תניא, מניין שאפייתן שתים שתים יאולא אחת אחת כמו לישתן כמבואר בדרשה הקודמת.
, ת"ל ושמת אותם, יכול אף שתי הלחם כן, ת"ל אותם יבדהו"א כמו דילפינן שתי הלחם מלחה"פ לענין לישה כמבואר לעיל. והנה אע"פ דכבר אפיקתיה לאותם לענין שאפייתם שתים, אך אי משום הא לבד היה די שיאמר ושמתם, ומדכתיב ושמת אותם ש"מ תרתי.
.
(שם שם)
2ושמת אותם וגו'. כיצד הוא נותן, שתים מערכות של שש שש, ואם נתן אחת של ארבע ואחת של שמונה לא יצא יגמפרש דאיצטריך לפרש כל השלשה מספרים, שתים עשרה חלות, שתים מערכות, שש המערכת, שאם לא יפרש מספר שש היה אפשר לומר שהשתים מערכות לא יהיו שוים ויכול להיות שמונה וארבע וכדומה, ואם לא פירש מספר שתים עשרה היה אפשר לומר שמ"ש שתים מערכות שש המערכת היינו כאומר ושש המערכת, והוא שיהיו שתי המערכות בפ"ע כפי שירצה, וחוץ מזה אחת של שש, ויש בזה גירסות שונות וכולן מכוונות לדבר אחד.
.
(שם צ"ח א')
3על השלחן הטהור. אמר ריש לקיש, מאי דכתיב על השלחן הטהור, מלמד שמגביהין אותו לפני עולי רגלים ואומרים להם ראו חיבתכם לפני המקום, סלוקו כסדורו, דאמר ר' יהושע בן לוי, נס גדול נעשה בלחם הפנים, כסדורו כך סלוקו, שנאמר (שמואל א כ״א:ז׳) לשום לחם חם ביום הלקחו ידכונת הדרשה דלשון השולחן הטהור משמע דאיכא טמא, ובאמת הלא שולחן הוא כלי עץ שעשוי לנחת ולא לטלטל וכל כלי עץ כזה אינו מטמא דדומיא דשק בעינן, דכתיב בפ' שמיני כל אשר יפול עליו מהם במותם יטמא מכל כלי עץ או בגד או עור או שק, מה שק מטלטל מלא וריקן אף כל המטלטל מלא וריקן, יצא שולחן שאע"פ שמטלטל ריקן אין מטלטל מלא, אלא מלמד שמגביהין אותו כשהוא עם לחה"פ ומראין אותו וכו' כמו שמפרש, ולכן הוא מטלטל גם כשהוא מלא ושייך אצלו טומאה, וממילא שייך לומר על השולחן הטהור. –
והנה משמע מדרשת הגמ' שהלחם היה חם ממש בעת סלוקו כמו בשעת סדורו, אבל התוס' כתבו דהפי' כסדורו כך סלוקו ר"ל שהיה רך אבל חם ממש לא היה, דאיכא למ"ד במנחות שהיא נאפית מערב שבת וא"א שישמור חומו עד השבת וכו' עכ"ל. ולי קשה הדבר להבין אחרי דכפי המבואר בגמ' היה נס גדול נעשה בחמימות לחה"פ, א"כ הלא אפשר לומר כפשוטו ממש, דאין משיבין על מעשה נסים.
אך כלל הדרשה הזאת אינו מבואר, דאיפה מרומז בלשון פסוק זה ענין זה דכסדורו כך סלוקו, שהיה חם ביום הלקחו. ואפשר לומר, כי הנה תחלת הפסוק כך הוא, ויתן לו הכהן קודש כי לא היה שם לחם כי אם לחם הפנים המוסרים מלפני ה' לשום לחם חם ביום הלקחו, ובאור הענין, כי כשבא דוד לאחימלך הכהן וישאל ממנו לחם לאכול להשקיט רעבונו, מספר הכתוב שנתן לו קודש וכו', וא"כ כל אריכות הלשון לשום לחם חם ביום הלקחו מיותר, דהלא גם בהדברים "כי לא היה שם לחם כי אם לחה"פ המוסרים מלפני ה'" מבואר סבת הדבר שנתן לו קודש ולא חול.
ולכן נראה שבא הכתוב להודיע גודל מעלת קדושת הלחם כדי להורות בזה גודל מעלת פקוח נפשות, שאע"פ שהיה הלחם עדיין בקדושתו הראשונה שהיה חם כבעת סדורו בכ"ז לא נמנע מליתן אותו לו מפני פקוח נפשות, והתיבות לשום לחם הם מאמר המוסגר, ויהיה שיעור הכתוב, כי לא היה שם לחם כי אם לחם הפנים המוסרים מלפני ה' [לשום לחם] חם ביום הלקחו, והוו התיבות חם ביום הלקחו מוסבים כתואר להתיבות לחם הפנים המוסרים מלפני ה', וכמו שהיה כתוב כי אם לחם הפנים המוסרים מלפני ה' חם ביום הלקחו, ודו"ק. וכהאי גונא פירשנו הפסוק דס"פ שופטים רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא, יעוי"ש לפנינו, ויש הרבה פסוקים כאלה בתנ"ך.
.
(חגיגה כ"ו ב')
4על השלחן הטהור. על טהרו של שלחן, שלא יהיו הסניפים מגביהים את הלחם מע"ג השלחן טועיין מש"כ לעיל בפסוק ד' אות ד'.
.
(תו"כ)