ולקחת סולת וגו'. ת"ר, סולת ואפית – מלמד שנקחת סולת, ומניין שאפילו חמין, ת"ל ולקחת – מכל מקום זנראה דדריש דמה דכתיב ולקחת סולת שאין הקפידא על ההבאה רק על הלקיחה לשעה הדרושה, והיינו שאפשר להביא גם חטין רק שיקחו מהם סולת לאפות, וי"ל דמדייק כן מדלא כתיב. ויקחו אליך כמו דכתיב לעיל בשמן ובכ"מ, אלא משמע שהם יכולים להביא מה שירצו ואפי' חטין רק הוא יקח סולת לאפות, וחידוש על הרמב"ם בהלכות תמידין שהשמיט כל דין זה.
, יכול אף בשאר מנחות כן, ת"ל ואפית אותה חודרשינן אותה ניקחת בחטין ואין אחרת ניקחת בחטין. וטעם החילוק בין לחם הפנים לשאר מנחות לענין זה, מפרש בגמ' משום דלחם הפנים הם כ"ד עשרונות כמבואר בפרשה, ולפי שהן בכל שבת ושבת ועולין לדבר גדול הותר לקנותו מן החטין כדי שיביא לחם בזול יותר משאם היו לוקחין סולת מן התגר, שהקונה סולת קונה אותה ביוקר והתורה חסה על ממונם של ישראל, אבל שאר מנחות שהן דבר מועט ואין באות תדיר לא הותרו לקנות כ"א סולת.
. (מנחות ע"ו ג')
שתים עשרה חלות וגו'. שתים עשרה חלות – שתהיינה שוות, שני עשרונים – שיהיו שווים טיתכן דמדייק מדלא כתיב ואפית אותם חלות שתים עשרה עשרונים שנים כמו דכתיב בכ"מ פרים עשרה אילים שנים וכו', וכן כתיב בפרשה הקודמת פסוק י"ז לחם תנופה שתים, ואז היה במשמע שיאפה חלות מן איזה יחס גדלותם ביניהם, ומספרם יהיה שתים עשרה, ומדהקדים המספר משמע ליה שבא להורות שווי הנמנים. ועיין מש"כ בענין כיוצא בזה לעיל בפ' מצורע בפסוק ולקח שתי צפרים ובפ' אחרי בפ' ולקח את שני השעירים.
. (תו"כ)
שני עשרונים וגו'. שני עשרונים יהיה החלה האחת, מלמד שנילושות אחת אחת, ומניין שאף שתי הלחם כן, ת"ל יהיה ינראה דקשה לו מה דכתיב יהיה בלשון זכר, אחרי דחלה הוא לשון נקבה, וא"כ הול"ל תהיה, ולכן דריש שבא להורות בשנוי לשון זה דכל לחמי קודש נלושות באופן כזה מלחה"פ, ולכן כתיב בלשון זכר כמו השם לחם.
. (מנחות צ"ד א')