אל אלהי ישראל. אמר רבי אלעזר, מנין שהקב"ה קראי ליעקב אל, שנאמר ויקרא לו אל אלהי ישראל, דאי ס"ד יעקב קרא למזבח אל, א"כ ויקרא לו יעקב מבעי ליה, אלא ויקרא לו ליעקב אל, ומי קראו אל – אלהי ישראל יזמפרש אל מלשון תוקף וחיזוק, וכמו אילי הארץ (יחזקאל י״ז:י״ג), וע' יבמות כ"א א', וכן מפרש הלשון ויקרא לו אל אלהי ישראל, כמו ויקרא לו אלהי ישראל – אל, והיינו שקרא אלהותו עליו והשרה עליו שכינתו, ועיין בנמוקי רמב"ן.
אך אינו מבואר בכלל מה קשה לו ויקרא לו יעקב מבעי ליה, הא כמו כן כתובים כל הפעלים שבפסוק זה בלא שם הכנוי יעקב, ויחן, ויקן, ויצב, וכולם מוסבים על השם יעקב שבתחלת הפסוק, וא"כ גם בפעל ויקרא כן הוא, ובאמת כן דרוש להיות ע"פ חקי הלשון, והרבה מאד לשונות כאלה במקרא, וכמו בפ' תולדות, ויאכל וישת ויקם וילך ויבז עשו, מוסבים כל הפעלים אל שם עשו.
ולכן נראה דקצור לשון בגמרא כאן, והכונה כמו שהיה אומר, דאי ס"ד למזבח קרא יעקב אל, א"כ ויקרא לו אל אלהי יעקב מבעי ליה. והבאור הוא, דלא הו"ל ליעקב לקרוא עצמו בשם ישראל [אלהי ישראל], שהרי עדיין לא נצטוה מהקב"ה על שנוי השם יעקב לישראל, ונצטוה על זה לאחר מעשה זו, כמבואר לקמן בפרשה (ל"ה י'), ומה שאמר לו המלאך למעלה לא יקרא עוד שמך יעקב וכו', לא היה זה צווי רק הודעה לצווי הבא, שכן יהיה, ומדקרא אל אלהי ישראל מוכח דהפירוש הוא שהקב"ה קראו ליעקב אל, ושיעור הפסוק ויקרא לו [ליעקב], אל, ומי קראו – אלהי ישראל. ולא קשה איך קראו הפסוק כאן להקב"ה בשם אלהי ישראל אחרי דעדיין לא נקרא יעקב כן, יען דהכתוב כתב ע"ש העתיד, וכמו על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה. ועיין במ"ר דרשה אחרת בפסוק זה, ונבארה אי"ה בר"פ תבא בפסוק הגדתי היום לה' אלהיך, יעו"ש. .
(מגילה י"ח א')
אך אינו מבואר בכלל מה קשה לו ויקרא לו יעקב מבעי ליה, הא כמו כן כתובים כל הפעלים שבפסוק זה בלא שם הכנוי יעקב, ויחן, ויקן, ויצב, וכולם מוסבים על השם יעקב שבתחלת הפסוק, וא"כ גם בפעל ויקרא כן הוא, ובאמת כן דרוש להיות ע"פ חקי הלשון, והרבה מאד לשונות כאלה במקרא, וכמו בפ' תולדות, ויאכל וישת ויקם וילך ויבז עשו, מוסבים כל הפעלים אל שם עשו.
ולכן נראה דקצור לשון בגמרא כאן, והכונה כמו שהיה אומר, דאי ס"ד למזבח קרא יעקב אל, א"כ ויקרא לו אל אלהי יעקב מבעי ליה. והבאור הוא, דלא הו"ל ליעקב לקרוא עצמו בשם ישראל [אלהי ישראל], שהרי עדיין לא נצטוה מהקב"ה על שנוי השם יעקב לישראל, ונצטוה על זה לאחר מעשה זו, כמבואר לקמן בפרשה (ל"ה י'), ומה שאמר לו המלאך למעלה לא יקרא עוד שמך יעקב וכו', לא היה זה צווי רק הודעה לצווי הבא, שכן יהיה, ומדקרא אל אלהי ישראל מוכח דהפירוש הוא שהקב"ה קראו ליעקב אל, ושיעור הפסוק ויקרא לו [ליעקב], אל, ומי קראו – אלהי ישראל. ולא קשה איך קראו הפסוק כאן להקב"ה בשם אלהי ישראל אחרי דעדיין לא נקרא יעקב כן, יען דהכתוב כתב ע"ש העתיד, וכמו על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה. ועיין במ"ר דרשה אחרת בפסוק זה, ונבארה אי"ה בר"פ תבא בפסוק הגדתי היום לה' אלהיך, יעו"ש. .
(מגילה י"ח א')