1ושמו את שמי. ת"ר, כה תברכו – בשם המפורש, או אינו אלא בכנוי, ת"ל ושמו את שמי, שמי המיוחד לי, יכול אף בגבולין כן, ת"ל ושמו את שמי, ונאמר להלן (מלכים א י״א:ל״ו) לשום שמי שם, מה להלן בית הבחירה אף כאן בית הבחירה קנדוע"ע מענין זה לפנינו ס"פ יתרו בפ' בכל המקום וגו'.
.
(סוטה ל"ח א׳)
2ושמו את שמי. תניא, א"ר יהושע בן לוי, מניין שהקב"ה מתאוה לברכת כהנים, ת"ל ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם קנהדאל"ה למה צוה לכהנים לברך הא אפשר לברכם מעצמו, ועיין בחא"ג. וגם י"ל דמדייק מדלא כתיב בלשון צווי, וישימו. ודריש ושמו כמו שהיה אומר ולואי שישימו.
.
(שם שם ב׳)
3ואני אברכם. תניא, מה ראו לומר שים שלום אחר ברכת כהנים, דכתיב ואני אברכם, ברכה דהקב"ה שלום, שנאמר (תהילים כ״ט:י״א) ה' יברך את עמו בשלום קנוואף כי כמה ברכות איתא בברכת כהנים אך הכל הולך אחר החתום, וישם לך שלום, שהיא עיקר כל הברכות, כי רק בקיום השלום יש קיום לכל הברכות, והארכתי בזה באחד מכתבי אגדה.
.
(מגילה י"ח א')
4ואני אברכם. תניא, ר' ישמעאל אומר, למדנו ברכה לישראל, ברכה לכהנים עצמן לא למדנו, כשהוא אומר ואני אברכם, הוי אומר, כהנים מברכין לישראל והקב"ה מברך לכהנים קנזואע"פ דבלא"ה קיי"ל שהמברך מתברך וכמש"כ ואברכה מברכיך, ומבואר בירושלמי ברכות פ"ח ה"ח דר' ישמעאל גופיה ס"ל דאפילו עובד כוכבים המברך את ישראל מתברך, וא"כ ל"ל רבוי זה, וי"ל דהו"א דכיון דכהנים מצווין לברך אינם בכלל ואברכה מברכיך קמ"ל. וע' בדרשה הסמוכה ס"ל לר"ע דואני אברכם בא לרמז שהקב"ה מסכים על ידי הכהנים לברך את ישראל, וי"ל דר' ישמעאל ס"ל דא"צ קרא לזה, דפשיטא הוא, אחרי דהקב"ה צוה לברך בודאי שמסכים ומקיים ברכתם.
.
(חולין מ"ט א׳)
5ואני אברכם. תניא, ר׳ עקיבא אומר, למדנו ברכה לישראל מפי כהנים, מפי הגבורה לא למדנו, כשהוא אומר ואני אברכם, הוי אומר כהנים מברכין לישראל והקב"ה מסכים על ידם קנחודרשת ר' ישמעאל דלעיל דואני אברכם בא לרמז שהקב"ה מברך את הכהנים ס"ל לר"ע דא"צ לזה דזה ידעינן מדכתיב ואברכה מברכיך וכמ"ש בסוטה ל"ח ב' כל כהן שמברך מתברך וכמש"כ באות הקודם.
.
(שם שם)
6ואני אברכם. תניא, מניין שלא יאמר איש פלוני מגלה עריות ושופך דמים והוא מברכני, אמר הקב"ה, ומי מברכך, וכי לא אני מברכך, שנאמר ואני אברכם קנטעיין בברכות ל"ב ב', אמר ר' יוחנן, כל כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו שנאמר (ישעיהו א׳:ט״ו) ידיכם דמים מלאו, ולכאורה סותר לדין זה שבירושלמי, אבל הב"י בטואו"ח סי' קכ"ח כתב דהדין שבירושלמי איירי כשאין ידוע הדבר בבירור שהרג את הנפש רק העולם מרננין אחריו, ועל זה אומר שאין להוציא אותו מחזקתו חזקת כשרות וכהונה ע"י רינון בעלמא, והטעם כן בלשון הרמב"ם יעו"ש, ולדעתי דוחק לפרש כן אחרי דעיקר חסר.
אבל י"ל כמש"כ התוס' בסנהדרין ל"ה ב' דהא דברכות הנ"ל היא חומרא בעלמא ולא מן הדין, יעו"ש. ולפי"ז ליכא סתירה בין הבבלי לירושלמי, דהירושלמי איירי מצד הדין ולהבבלי הוא לחומרא בעלמא.
גם י"ל דירושלמי איירי בשעשה תשובה וכן מדוייק לפי"ז לשון הירושלמי דהחשש רק שלא יאמרו האיך יתכן הדבר וכו', אכן הרמב"ם בפט"ו ה"ג מתפלה הרחיק ללכת דאפילו בשעשה תשובה לא ישא כפיו, שנאמר ידיכם דמים מלאו ובפרשכם כפיכם וכו', ואני תמה מאוד על זה הלא באותו ענין סמוך ליה כתוב מפורש רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם וכו', הרי דתשובה מהני, וצע"ג.
ועיין בתוי"ט פ"ז מ"ז דבכורות במשנה אלו כשרות באדם וכו', בנה יסוד על דברי ר' יוחנן בגמרא דברכות שהבאנו, ולא העיר מירושלמי ותוס' וב"י שהבאנו, ועיין לפנינו ר"פ שופטים (י"ז א').
.
(ירושלמי גיטין פ"ה ה"ח)
7ואני אברכם. תניא, מניין שלא יהיו ישראל אומרים ברכותיהם תלויות בכהנים והכהנים לא יהיו אומרים אנו נברך את ישראל, ת"ל ואני אברכם קסכנראה ס"ל להדורש הזה כר' עקיבא בדרשה דלעיל דואני אברכם קאי אישראל ולא אכהנים כמו דס"ל לר' ישמעאל שם, וי"ל. וביתר באור יתבאר ענין דרשה זו ע"פ מש"כ בפי' רשב"ם כאן בזה"ל, כה תברכו את בנ"י, כלומר לא תברכו מברכת פיכם, כאדם שאומר תבואתה לראש פלוני כך וכך, אלא אלי תתפללו שאברכם אני כמו שמפרש ושמו את שמי על בנ"י כשיברכו הכהנים לישראל בשמי ולא בשמם כמו שהתפללו הכהנים ואומרים יברכך ה', ישא ה' פניו אליך, וכו'. עכ"ל, והבאור הוא דכשמברכים הכהנים יברכו בלשון שתחול הברכה מאת ה', והיינו שיזכירו בנוסח הברכה שם ה'. וזהו שאמר כאן בדרשה שלפנינו מניין שלא יהיו ישראל אומרים ברכותינו תלויות בכהנים והכהנים לא יהיו אומרים אנו נברך את ישראל [כלומר אנו מעצמנו] ת"ל ושמו את שמי ואני אברכם, ר"ל בנוסח ברכותיהם יכללו שמי ואז תחול הברכה עליהם מפי.
ובזה אפשר לפרש עוד מאמר אחד בחז"ל אשר אינו מבואר כלל ענינו, והוא בר"ה כ"ח ב' מניין לכהן שעולה לדוכן שלא יאמר הואיל ונתנה לי תורה רשות לברך את ישראל אוסיף אני ברכה אחת משלי כגון ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ת"ל לא תוסיפו על הדבר, ע"כ. והנה הלשון כגון ה' וכו' אינו מבואר כלל, למה ליה לפרש ענין הברכה שמוסיף הכהן, כי האם מעטים הם לשונות ועניני ברכה בכל אדם לפי המקום, לפי הזמן, לפי המצב, בבריאות הגוף, בשלמות הנפש, בבני חיי ומזוני, וכדומה, ואיזו נ"מ איזה ברכה שיוסיף הכהן לברך.
אך לפי המבואר דבכל ברכה שמברך הכהן חובם עליו להזכיר שם ה', והיינו שימסור השפעת הברכה להקב"ה שהוא יברך את ישראל מתבאר הענין מאד, והיינו שמביא לדוגמא באיזה לשון ברכה יוסיף הכהן משלו בהשתתפות שם ה', ואמר כגון ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם, והענין מבואר. וע"ע מש"כ בר"פ ואתחנן ד' ב' בבאור מאמר זה.
[ספרי].