1ויהי ביום כלות משה להקים. תניא, כל שבעה ימי המלואים היה משה מעמיד ומפרק את המשכן, וביום השמיני העמידו ולא פרקו, דאמר קרא ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן – ביום שכלו הקמותיו איתכן דעשה כן כדי להתרגל במלאכת המשכן וכמבואר בירושלמי שהיה גם מסדר את העבודות בכל יום, וכן מצינו שלתכלית הרגל בעבודה קצבו שבעת ימים, וכמו ביומא י"ד א' בכה"ג שמינו אותו לעבודת יוהכ"פ היו מפרישין אותו שבעת ימים וכל אותן הימים היה זורק את הדם ומקטיר את הקטורת ומטיב את הנרות וכו' כדי להתרגל בעבודה, יעו"ש.
וטעם הדיוק הוא מדלא כתיב ויהי ביום הקים משה את המשכן כמו דכתיב בפ' בהעלותך וביום הקים את המשכן, ולכן דריש ביום שכלה הקמותיו שהיה עושה בשבעת הימים, כמבואר.
.
(ירושלמי יומא פ"א ה"א)
2וימשחם ויקדש אותם. תניא, כל הכלים שעשה משה משיחתן מקדשתן, מכאן ואילך עבודתן מקדשתן, דאמר קרא וימשחם ויקדש אותם, אותם במשיחה ולא לדורות במשיחה באלא מכיון שנשתמשו בהם במקדש במלאכתם נתקדשו וכדכתיב בפ' במדבר ואת כל הכלים אשר ישרתו בם בקודש, בשירות הם מתקדשין, ובכ"ז אצטריך המיעוט אותם משום דזולת מיעוט זה הו"א דמדכתיב בכלי המקדש (ר"פ תרומה) וכן תעשו, ודרשינן שם וכן תעשו לדורות, והו"א דכאן הוא במשיחה לבד, ולדורות צריך משיחה ועבודה ביחד, לכן כתיב אותם למעט אותם במשיחה ולא לדורות במשיחה, וע"ע מש"כ השייך לדרשה זו בדרשה הבאה.
.
(סנהדרין ט"ז ב')
3וימשחם ויקדש אותם. תניא, ר׳ יאשיה אומר, מדות הלח נמשחו מבפנים ומבחוץ, מדות היבש נמשחו מבפנים ולא מבחוץ, דאמר קרא אותם – למעוטי מדת יבש מבחוץ גהמדות של יבש היו עשרון וחצי עשרון למנחות [מבואר פ' צו] ומדות הלח היו במדות חלקי ההין לנסכים, ויתבאר מזה אי"ה בפ' פינחס. וטעם דרשה זו, דכאן קאי על כלי המזבח דלחים היו. ובסוגיא כאן איתא דעת חד מ"ד דמדת הלח נתקדשה מבפנים ומבחוץ ומדת היבש לא נתקדשה כלל דחול היא, וא"כ לא אצטריך המיעוט אותם לדרשה זו ואתיא בעיקר לדרשה שהבאנו בדרשה הקודמת אותם במשיחה ולא לדורות במשיחה, וכתבו התוס' דלפי המעוט והדרשה אותם במשיחה ולא לדורות במשיחה, באמת צ"ל בדין המדות כמ"ד דמדת היבש חול גמור הוא ולא נתקדשו כלל, דאל"ה איך דרשינן שני מעוטים מאותם, יעו"ש.
אבל לדעתי דבריהם צ"ע לדידן דקיי"ל כר' יאשיה כאן דגם מדת היבש נתקדשה, דכן דעת חכמים במשנה מנחות צ' א', וא"כ אצטריך אותם למעט קדושת מדת יבש מבחוץ, ועם זה קיי"ל דכלי השרת מתקדשות לדורות כמבואר בדרשה הקודמת, וזה ידעינן ממיעוט אותם, וא"כ איך ממעטינן שני ענינים ממיעוט אותם.
ולולא דברי התוס' אפשר לפרש דשתי הדרשות לא פליגי, והוא משום דבפסוק זה יש שני מיעוטים בשני כנויים, וימשחם ויקדש אותם, ודי היה לכתוב וימשח ויקדש אותם, ולכן דרשינן מאחד משיחה לדורות ומאחד למעט מדת יבש מבחוץ, ובפרט לפי המבואר בסוגיא ולפנינו לעיל באות ב' דעיקר הענין דלדורות מתקדש בעבודה ידעינן מפסוק דפ' במדבר כלי השרת אשר ישרתו בם בקודש, הכתוב תלאן בשירות, והמיעוט דאותם אצטריך למעט דלא בעינן לדורות משיחה ועבודה ביחד, בודאי אפשר זה למעט מהכנוי וימשחם, ומ"ש בגמרא דממעטינן זה ממלת אותם י"ל דאשיגרא דלישנא הוא, אבל לפי האמת אפשר לקיים שתי הדרשות משני המיעוטין כמש"כ, ועיין ברמב"ם פ"א הי"ב מכלהמ"ק כתב לראיה על דין זה, דכלי המקדש אין מתקדשות לדורות במשיחה רק בעבודה משום דכתיב אשר ישרתו בם בקודש, בשירות הם מתקדשין, עכ"ל. וזה ראיה למש"כ, וע"ע במל"מ פ"ב ה"ט מקרבנות שכתב ג"כ בענין זה, והמעיין יבחר.
.
(מנחות נ"ז ב')