1לא תטע וגו'. אמר ריש לקיש, כל המעמיד דיין שאינו הגון כאלו נוטע אשרה בישראל, שנאמר שופטים ושוטרים תתן לך וסמיך ליה לא תטע לך אשרה פזהדמיון לזה אפשר לצייר באופנים שונים, ובפשיטות י"ל עפ"י המבואר בגמרא כאן דכל דיין שאינו דן לאמתו גורם לשכינה שתסתלק מישראל, וגם בע"ז אמרינן כן, וא"כ זה וזה גורמים לסלוק שכינה,
, אמר רב אשי, ובמקום ת"ח כאלו נטעו אצל מזבח, שנאמר אצל מזבח ה' פחי"ל בטעם הדמיון עפ"י מ"ש בירושלמי מכות פ"ב ה"ו שסנהדרי גדולה היו יושבין אצל המזבח, וע' לפנינו ר"פ משפטים.
.
(סנהדרין ז' ב')
2לא תטע וגו'. תניא, ר' אליעזר בן יעקב אומר, מניין שאין עושין אכסדראות בעזרה, שנאמר לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' הכי קאמר לא תטע לך אשרה – לא תטע לך כל עץ אצל מזבח ה' פטעיקר הלאו וחיוב מלקות הוא רק בנטיעת אילנות משום דכן מנהגי העובדי כוכבים בבתי ע"ז שלהם, אמנם להרחקה יתירה בעלמא אסרו כל בניני עץ וסמכו זה ע"ד אסמכתא על פסוק זה כדמפרש, וכ"מ מרמב"ם פ"ו ה"ט וה"י מה' ע"ז.
.
(תמיד כ"ח ב')
3לא תטע וגו'. תניא, יום הקהל שחל להיות בשבת מאחרין עד לאחר השבת, מאי טעמא, מפני הבימה צאיירי ביום ראשון דחוה"מ סכות שלאחר השמיטה שהיה המלך קורא מעל הבימה בביהמ"ק את משנה התורה והיו מתקבצים קהל גדול אנשים ונשים וטף, והיו בונין באותו היום בימה לתכלית דבר זה, ואם חל בשבת היו מאחרין עד אחר השבת מפני בנין הבימה. ודין פרשת הקהל מבואר בפ' וילך.
, ולמה לא יעשוה מאתמול, א"ר מתנה, על שם לא תטע לך אשרה כל עץ צאע' מש"כ בדרשא הקודמת דמשום הרחקת נטיעת עץ בעזרה במקדש אסרו חז"ל כל בנין עץ במקדש, וגם כאן אסרו חז"ל לבנות הבימה מערב יו"ט כיון שצריכה לעמוד שני ימים, מעיו"ט עד מוצאי שבת ואסור משום חשד אשרה. ולא קשה האיך עקרו חז"ל משום גזירה דבר המפורש בתורה (פ' הקהל) יען דבאמת לא עקרו כאן עיקר הדבר רק אחרו יום אחד.
.
(ירושלמי מגילה פ"א ה"ד)
4אצל מזבח. אמר רב חסדא אמר רב, מניין לעבודת כוכבים של ישראל שטעונה גניזה, שנאמר לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח, מה מזבח טעון גניזה אף אשרה טעונה גניזה צבכתבו התוס' וז"ל, מה מזבח טעון גניזה כמו כלי שרת [דאסורין בהנאה] אף אשרה טעון גניזה פירוש ביעור בלא הנאה כמו עגל ששתקוהו וזרוהו, ומיהו מעגל ליכא למילף [דין זה] דשמא מפני כבודן של ישראל שאירע להם תקלה על ידו עשה משה כן [ששתקו וזרו] או שביקש לבודקן כסוטות [ע' לפנינו בפ' תשא בפ' ויזר על פני המים], עכ"ל. ותמה אני מאוד שהמשך דבריהם סותרים זא"ז, כי אם מעגל א"א ללמוד דין זה א"כ מניין להם להוציא הלשון גניזה מפשטה ובדמיון לכלי שרת ולפרש – ביעור ושחיקה כמו עגל. ובאמת ברמב"ם פ"ח ה"ט מה' ע"ז כתב סתם טעונה גניזה, ונראה דמפרש גניזה ממש, ובאמת כן מוכרח עפ"י ההיקש למזבח שטעון רק גניזה ותו לא, ובכן הנה דבריהם צ"ע רב. –
ודע כי מבואר בגמרא דמאן דדריש דרשא זו מזה הפסוק לא דריש הדרשא דלעיל לענין דיין שאינו הגון ויליף זה מפסוק אחר, ובכ"ז העתקנו שתי הדרשות, יען כי כנראה כל זה הוא רק ע"ד שקלא וטריא, אבל לפי האמת תרתי ש"מ, ומה גם שאליבא דאמת שתי הדרשות אמת, וכ"מ בלח"מ פ"ז ה"ד מעבודת כוכבים, יעו"ש.
.
(ע"ז נ"ב א')