אשר יהיה בו מום. תניא, יכול המקדים עולה לחטאת, פסח לתמיד, מוספים לתמידים, יהיה עובר בל"ת, ת"ל לא תזבח לה' אלהיך אשר יהיה בו מום, על אלו עובר בל"ת, ואין מקדים קדשים זל"ז עובר בל"ת אר"ל רק דומיא דמום, אבל פסולים זולת מום אף כי פסול הקרבן אבל אין עוברין בלאו, ובכלל אלו גם קדימת הקרבנות כדמפרש. וטעם דרשא זו י"ל דדריש אשר יהיה בו מום – בו דוקא, פרט לאלה שאינם בו כי אם בהקדם האחר. ולבד זה בהכרח פסוק זה בא לדרשא, דאל"ה הרי כבר בזכרו לאוין לענין מום בפ' אמור ובפ' ראה, וזהו גם טעמי הדרשות הבאות.
[ספרי].
קריאה במקור
תורה תמימה על התורה · דברים · פרק 17 · פסקה 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
כל דבר. תניא, מניין לקדשים ששחטם חוץ לזמנם וחוץ למקומם שעובר בל"ת, ת"ל לא תזבח לה' אלהיך כל דבר רע בומפרש כל דבר רע – כמו כל דבור רע, ור"ל כל דבר שמתפגל ע"י דבור רע שמדבר בשעת שחיטה, ורגילין חז"ל לדרוש דבר מלשון דבור כמש"כ בפ' ראה בפ' וזה דבר השמיטה כמה דוגמאות יעו"ש. והכרח דרשא זו י"ל דמדייק דהול"ל כל אשר בו מום, ומהו שאמר אשר יהיה, אלא שבא לרמז לא תזבח באופן שע"י הזביחה יתהוה בו מום ולא מבעי מום גופני כמו מום בשחיטה אלא אפילו מום רוחני כגון בשחיטת חוץ לזמנו וחוץ למקומו, וזה מרבה מלשון כל דבר כמש"כ.
[ספרי].
כל דבר רע. תניא, מניין לבעל מום שנולד במומו ובעל גרב ויבלת וחזרת וחולה וזקן ומזוהם שהביאם למזבח שעובר בל"ת, ת"ל לא תזבח כל דבר רע גכל אלה צריכים לרבויא משום דלשון אשר יהים בו מום מורה על מום שיתהוה אחר לידתו לכן מרבה לבעל מום מתולדתו וכן הוה אמינא שמלת מום מורה על מום קיים ועקרי לכן מרבה גם מומים עוברים, כמו בעל גרב וכו' וחולה, וטבעים, כמו זקן. ועיקר הטעם בכל אלה הוא משום דכולהו אינם כבוד שמים. והנה לעיל בפ' ראה ט"ו כ"א באה ג"כ דרשא בזה, וצריכי אחת לפסול ואחת לאזהרה, ועי' בכורות מ"א א'.
.
(שם)
(שם)
כי תועבת ה' אלהיך הוא. תניא, מניין לרובע ונרבע ומוקצה ונעבד ואתנן ומחיר וכלאים וטריפה ויוצא דופן שהביאם למזבח שעובר בל"ת, ת"ל כי תועבת ה' אלהיך הוא דולפנינו ר"פ ויקרא באה עוד דרשא בזה וההיא לפסול ודהכא לאזהרה. ויש להעיר למה צריך לרבות אתנן ומחיר מלשון תועבה והא מפורש כתיב בהו לאו בפ' תצא לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ה', ואפשר לומר דהכא יליף לקולא דאינו חייב על הבאה לבד רק אם גם זובח כמש"כ לא תזבח.
.
(שם)
(שם)
כי תועבת ה' אלהיך הוא. תניא, ר' יהושע אומר, כי תועבת ה' אלהיך הוא, הוא תועבה ואין הולד תועבה המכוין להמשנה תמורה ל' ב' כל האסורין לגבי מזבח ולדותיהן מותרים, יעו"ש.
.
(שם)
(שם)
כי תועבת ה' אלהיך הוא. תניא, רבי שמעון אומר, יכול כשם שרובע ונרבע פסולין בקרבן כך פסולים בכהן, ת"ל כי תועבת ה' אלהיך הוא, בזבח דברתי ולא בזובח וע' משנה בכורות מ"ה אלו כשרות באדם [בכהן] ופסולות בבהמה, וחשיב שם ושנעבדה בהם עבירה ושהמית את האדם, וכתב התוי"ט וז"ל, ובנוסחאות אחרות לא גרסינן ושנעבדה בהם עבירה ושהמית את האדם, ואפשר משום הא דברכות ל"ב א' אמר ר' יוחנן כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו, וכש"כ לעבודה, והוא הדין למגלה עריות, עכ"ל. והנה בספרי כאן מבואר מפורש לא כן, אלא דרובע ונרבע [היינו נעבדה בהם עבירה] כשר באדם, ומה שלמד התוי"ט בק"ו מדוכן לעבודה אינו ענין כלל זה לזה, דכבר כתבו התוס' בסנהדרין ל"ה ב' דמאמר ר' יוחנן מברכות שהבאנו אינו מן הדין רק חומרא בעלמא, ובפ' נשא (ו' כ"ז) בפ' ואני אברכם הבאנו מירושלמי פ"ה ה"ח דגיטין דמן הדין כהן מגלה עריות ושפ"ד כשר לדוכן, יעו"ש.
.
(שם)
(שם)
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Torah Temimah, Vilna, 1904
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad