1ראה קראתי בשם. א"ר יוחנן, פרנס טוב מכריז עליו הקב"ה בעצמו דכתיב ראה קראתי בשם בצלאל אפירש"י ראה משמע הבן בלבך תן עיניך בדבר, עכ"ל, ולפי זה אין מבואר מאין מוכרח שגם מכריז הוא, ולולא דבריו י"ל דמדייק מלשון קראתי, והוא ע"ד הכתוב (פ' וירא) ויקרא בשם ה' [ע"פ דרשת חז"ל שם], ויקראו לפניו אברך, וקראתם דרור, קרא בגרון אל תחשך, וכדומה שפירושם קריאה בפרסום והיינו הכרזה, וכן נראה ממה דחשיב בין שאר דברים שהקב"ה מכריז, רעב ושובע, ומביא לראיה על רעב דכתיב כי קרא ה' לרעב, ועל שובע דכתיב וקראתי אל הדגן, הרי דלשון קריאה דריש מענין הכרזה, וזה כמש"כ. .
(ברכות נ"ה א')
2בצלאל. א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן, בצלאל על שם חכמתו נקרא, בשעה שאמר הקב"ה למשה לך אמור לבצלאל לעשות משכן ארון וכלים בשכן מבואר בפרשה זו בפסוק ז' את אהל מועד ואת הארון ואת כל כלי האהל. הלך משה ואמר לו עשה ארון וכלים ומשכן גכמו שסדורים בפ' תרומה, ועיין בסמוך. , אמר לו, משה רבינו, מנהגו של עולם אדם בונה בית ואח"כ מכניס לתוכו כלים ואתה אומר לי עשה ארון וכלים ומשכן, כלים שאני עושה להיכן אכניסם, שמא כך אמר לך הקב"ה משכן ארון וכלים, אמר לו שמא בצל אל היית וידעת דלא נתבאר בכלל למה שינה כאן משה מסדור זה שצוהו ה' כאן. ויתכן דכיון שפעם אחת צוה ה' אותו על הארון מקודם ואח"כ כלים ומשכן, ופעם סידר משכן קודם, לא הוי ידע משה להכריע איזה סדר קדים, והיה דן ע"פ הסברא דכיון דעיקר תכלית המשכן היתה להשראת השכינה ועיקר מקום השראת השכינה היתה על הארון כדכתיב ונועדתי לך שם וכו', וא"כ סבר שהעיקר הוא הקדמת הארון וכמו שמסודר בפ' תרומה, ובצלאל חשב שעיקר כסדר שבפרשה זו משכן ארון וכלים, וכדמפרש כלים שאני עושה להיכן אכניסם והודה לו משה על זה, משום דבאמת אין מן הכבוד שיבנו ארון ויעמוד בחוץ, כמבואר. .
(שם שם)
3בצלאל בן אורי. תניא, דורות הראשונים לבר תמניא אולידו, מנלן, דכתיב בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה, וכתיב (ד"ה א׳ א') ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור, וכי עבד בצלאל משכן בר כמה הוי בר תליסר דכתיב (פ׳ ויקהל) איש איש ממלאכתו הנראה דר"ל לא פחות מי"ג שנים, משום דבפחות מזה אינו נקרא איש [עיין נזיר כ"ט ב' ולפנינו בפ' וישלח בפסוק ויקחו איש חרבו]. , ותניא, שנה ראשונה עשה משכן, שניה הקימו ושלח מרגלים, וכתיב (יהושע י״ד:ו׳-ז׳) ויאמר כלב בן ארבעים שנה אנכי בשלח משה עבד ה׳ אותי, דל ארביסר דהוי בצלאל, פשי להו עשרים ושית, דל תרתי שני דתלתא עבורי אשתכח דכל חד וחד בתמני אוליד ור"ל אף אם הולידו לשבע חדשים אי אפשר בפחות משמונה חדשים, ז' להריון וחודש לימי נדה וטהרה, והרי שתי שנים לתולדת בצלאל שהוא דור שלישי, והרי מבואר שהולידו לשמונה שנים. ונ"מ בזה לענין הנבעלת לקטן בן שמונה שנים בזנות נפסלת לכהונה משום זונה, וכן נ"מ לענין יבם בן שמונה שנים שבא על יבמתו קנאה וצריכה ממנו גט, ועוד איזה נ"מ, אך לא קיי"ל כן, אלא דלא ילפינן מדורות הראשונים לענין זה, ופחות מבן תשע שנים ויום אחד אין ביאתו ביאה, וע' באהע"ז סי' ו' וסי' קס"ז. .
(סנהדרין ס"ט ב׳)