1וכי יפול. וכי יפול – עד שיפול, פרט לאבר ובשר המדולדלין בבהמה ומעורין בחוט השערה שאין מטמאין טומאת נבילה קנגר"ל דהלשון כי יפול מורה שיהיה ראוי ליפול וזה אי אפשר כל זמן שמעורה. והתוס' כתבו וז"ל, תימא, מאי משמע כי יפול לענין זה דאבר המדולדל, עכ"ל, ולפי מש"כ הענין מבואר כפשוטו.
.
(חולין קכ"ז ב')
2על כל זרע זרוע. תנא דבי ר' ישמעאל, וכי יפול בנבלתם על כל זרע זרוע, כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה, חטה בקליפתה ושעורה בקליפתה ועדשים בקליפתן, מכאן לשומרים שמצטרפין לטומאה קלה קנדשומרין נקראים כגון קליפת הפרי וכן חלק העוקץ המובלע בפרי ששומר לפרי מרקבון, והם מצטרפין לשיעור כביצה לטמא טומאת אוכלין שפחות משיעור זה אינו מקבל טומאה, כמשכ"ל בפ' ל"ד, ואע"פ דבפסוק כאן כתיב טהור הוא, אך הוא משום טעם אחר משום דלא הוכשר במים, וכפי שיתבאר בפסוק הסמוך, וטומאת אוכלין נקראת טומאה קלה כנגד טומאת נבילה שמטמא אדם וכלים ששיעורה בכזית ונקראת טומאה חמורה, ובהן נקראו שומרין עיר הבשר, ולזה אין מצטרפין שומרין שיתבאר לקמן בפסוק ל"ט.
.
(שם קי"ז ב')
3אשר יזרע. תלתא קראי כתיבי קנהר"ל ארבע פעמים כתיב לשון זרע בפסוק זה ובפסוק הסמוך, וחד אצטריך לגופיה ושלשה מיותרים, דהיה יכול לכתוב כאן בפסוק זה וכי יפול מנבלתם על כל זרע טהור הוא, ובפסוק הסמוך היה יכול לכתוב וכי יותן עליו מים, ולכן דריש מהם שלש דרשות, וכדמפרש.
, חד לשומר דזרעים, חד לשומר דאילנות, וחד לשומר בשר וביצים ודגים קנועיין מש"כ לעיל אות קנ"ד מה נקרא שומר, וקמ"ל דשומר מכל מין מצטרף לכביצה שיטמא טומאת אוכלין, וכמש"כ שם.
ויש להעיר למה לא דייקו חז"ל גם שינוי זה מה שבפסוק זה מוסיף לכתוב אשר יזרע, משא"כ בפ' הבא כתיב רק וכי יותן מים על זרע ולא כתיב אשר יזרע, אשר בלא ספק הכל נאמר ונשמט בכונה מדויקת.
ויתכן לומר עפ"י הידוע ומבואר לעיל (פ' ל"ד) דכל דבר שלא הוכשר במים אינו מקבל טומאה, והיינו כל דבר שלא בא עליו מים, אמנם היה סברא לומר דלא בעינן ביאת מים רק בדבר שלא נעשה בו פעולה בידי אדם, והיינו בזרע הגדל מאליו, משא"כ בזרע הנזרע ע"י אדם, דכיון דע"י זה אחשבי' למאכל זה, שוב א"צ להכשר מים, לכן כאן בפסוק זה בטהרה שלא ע"י הכשר מים סיים אשר יזרע, לאשמעינן דאע"פ דבהזרע חלו ידי אדם, אעפ"כ מכיון דלא הוכשר במים טהור הוא, ובפסוק הבא בדין הטומאה ע"י הכשר מים כתב וכי יותן מים על זרע ולא סיים אשר יזרע לאשמעינן דאע"פ שלא חלו בהזרע ידי אדם, והיינו בזרע שגדל מאליו, אפ"ה מכיון שבא עליו מים הוכשר לקבל טומאה, והיינו טעמא דהעיקר תלוי בהכשר מים, ודו"ק.
.
(שם קי"ח ב')