1אך מעין. מה ת"ל אך, שיכול כשם שמעין מטהר בכל שהוא כך מקוה מטהרת בכל שהוא, ת"ל אך מעין, מעין ממהר בכל שהוא והמקוה מטהרת בארבעים סאה קמההרבה ראשונים הסכימו דהפירוש מעין מטהר בכל שהוא לאו דוקא כל שהוא ממש אלא ר"ל לאפוקי ארבעים סאה, אבל צריך שיהיה כל גופו עולה בהן, ואם הנטבל הוא גוץ די בפחות, ואם ארוך צריך יותר, וטעם הדבר דל"ל כל שהוא ממש, דהא כתיב (פ' מצורע) ורחץ את כל בשרו במים ודרשינן (חגיגה י"א א' ) מים שכל גופו עולה בהן, וא"כ ל"ל כל שהוא ממש, אבל במי מקוה בעינן מ' סאה לכל אדם ואפילו גוץ, וכמו שיתבאר בפ' מצורע.
זו היא דעת רמב"ם וראב"ד ורשב"א ועוד ראשונים, אבל הר"י בעל התוס' בפסחים י"ז ב' ובכ"מ כתב דהא דמעין סגי בכל שהוא הוא רק לטבילת כלים, אבל לטבילת אדם בעינן אפילו במעין מ' סאה, ואפי' באדם גוץ שכל גופו עולה בפחות ממ' סאה, ויסוד ראיתו מחגיגה כ"ב ב' דאמרו שם ארעא חלחולי מחלחלא ובעינן ארבעים סאה, יעו"ש. וחלחולי מחלחלא לא שייך במקוה אלא במעין שגידי המים מתחברים תחת הקרקע, ובכ"ז קאמר דבעינן מ' סאה, והרא"ש הלכות מקואות ס"ס א' כתב על ראיה זו שאין עליה תשובה.
ולי אין הדבר מבואר, כי האם מים שאובים בבור אינם יכולים לנקוב ולירד תחת יסוד הארץ, והלא מעשים בכל יום שנתמלא בור מים והבור איננו מלא מפני בליעת התהום את המים, הרי דגם למים שאובים יש חיביר יסודי עם גידי הקרקע, וצל"ע.
.
(תו"כ)
2אך מעין. תניא, יכול כשם שמעין מטהר בזוחלין כך מקוה מטהרת בזוחלין, תלמוד לומר אך מעין, מעין מטהר בזוחלין ואין מקוה ממהרת בזוחלין אלא באשבורן קמוזוחלין הוא מלשון חמת זוחלי עפר (פ' האזינו) ר"ל שהמים נמשכין ואינם נקוים ועומדים במקום אחד, ואשבורן ענינו שבמקום הישר יש מקום עמוק שנקוו בו המים, ואותו המקום נקרא אשבורן. והנה מפשטות הלשון משמע דכמו דמקוה אינה מטהרת רק באשבורן כך מעין אינו מטהר רק בזוחלין, אבל באמת כתבו התוס' בשבת ס"ה ב' והר"ן בנדרים נ' ב' דמעין מטהר בכל אופן, רק מקוה אינה מטהרת אלא באשבורן, והביאו כמה ראיות לזה, יעוי"ש. ועפ"י הסברא י"ל טעם פשוט משום דמעין נקרא בכל ענין מעין, ורק מקוה אינה נקראת אלא באשבורן וכדכתיב יקוו המים אל מקום אחד, דהיינו אשבורן, וכמש"כ. ועיין מדין זה ביו"ד סי' ר"א ס"ב.
.
(תו"כ)
3אך מעין. תניא, יכול אפילו מלא בכתפו ועשה מקיה יהיה טהור, ת"ל מעין, מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים קמזטעם הדיוק פשוט. דאי ס"ד דגם מים שאובין כשרים לא הול"ל מעין אלא מקוה מים בלבד, כיון דשם מעין מורה רק על הנעשה בידי שמים מעצם יסוד האדמה, אבל מקוה מים כולל כל קיבוץ מים באדמה, וכדכתיב פ' וארא נטה ידך על יאורי מצרים ועל כל מקוה מימיהם. ונראה פשוט דענין בידי שמים קאי על מבוע המים ולא על המציאות אותם, והיינו דאם חפרו ומצאו מים נקראו המים בידי שמים, אע"פ דהחפירה נעשית בידי אדם, וכ"כ במהרי"ק שורש קט"ו, וממילא מקוה הנעשית ע"י ירידת גשמים נקראת ג"כ בידי שמים. אבל הר"ן בנדרים מ' ב' כתב דנהר המתהוה ע"י גשמים לבד, וכשאין גשמים פוסק לגמרי אסור לטבול בו, משום דבעינן מקור תמידי נובע להנהר, וכ"פ הרמ"א ביו"ד סי' ר"א.
והנה אי דרשה זו גמורה היא וממילא מים שאובין פסולין מה"ת או אסמכתא היא ואינו פסול רק מדרבנן, מחלוקת הראשונים היא, ועי' בב"י ליו"ד סי' ר"א, והנ"מ בזה פשוט לענין כמה דברים, כמו בספק וכדומה.
ולי קשה לדעה זו דמה"ת כשרים מים שאובים ממ"ש בזבחים כ"ה ב' דמי מקוה צריך שתהיה הוויתן ע"י טהרה, והיינו ע"י דבר שלא היה ראוי לקבל טומאה, וכמבואר בסמוך, א"כ כיון דהמים קודם שנתכנסו היו מקבלין טומאה שוב לא הוי הווייתן ע"י טהרה, ולא כמו מעין שמתחלת ברייתן טהורים מפני שהם מחוברים ומחוברין אין מקבלין טומאה, כנודע.
.
(שם)
4מעין ובור. יכול אפילו בור שבספינה טהור, ת"ל מעין. מה מעין עיקרו בקרקע אף בור שעיקרו בקרקע קמחעיין בדרשה הקודמת ומש"כ שם. והנה מסתימת הלשון משמע דבכל אופן שבאו המים לכלי פסולים ואפי' ע"י גשמים או ע"י מעין השופת לכלי. אמנם הראב"ן ד' כ"ה כתב דאם המים שופתין ממעין אינו פסול אא"כ נפסקין הן מהבאר, אבל כל זמן שהמים מחוברין להמעין אף שמקלחין לצנורות לא נעשו שאובין. אמנם קי"ל דאפי' באופן כזה רק אז כשרה מקוה כזו רק אם יש בה גם מעין, אע"פ דהמים שאובין רבו על מי המעין כמבואר ביו"ד סי' ר"א סי"א, יעוי"ש.
.
(שם)
5מקוה מים. אמר ליה יעקב מינאה לרבא, אימא גם בדם דאקרי מים כדכתיב על הארץ תשפכנו כמים (פ' ראה) קמטודרשינן לענין כמה דברים בהיקש למים כמו שיתבאר לפנינו במקומו אי"ה.
, אמר ליה, כתיב אך מקוה מים, מים אין מידי אחרינא לא קנמפרש בגמרא דשלשה מעוטי כתיבי בשם מים, מעין מים, בור מים, ומקוה מים, והיינו דמים דכתיב בסוף קאי על כל השמות, מעין ובור ומקוה. ונראה הכונה משום דלכאורה מה שאמר מים אין מידי אחרינא לא אינו מספיק כלל, דהא עכ"פ דם אקרי מים לכמה ענינים כמש"כ, ולכן מפרש ג' מעוטי כתיב, מעין ובור ומקוה, דכל אלה דרכם להקבץ אך ורק ממים ממש ולא מדם, ועל זה אומר מים אין וכו', ובכלל מעוט דרשה זו גם מי שאר משקין וכן גם שינוי מראה במים, ומבואר במשנה ד' פ"ז דמקואות וביו"ד סי' ר"א סכ"ג.
.
(חולין פ"ד א')
6יהיה טהור. תנן התם, נתן ידו או רגלו או עלי ירקות כדי שיעברו מים לחביות פסולים, עלי קנים ועלי אגוזים כשרין קנאאיירי בדין קידוש מי חטאת באפר פרה, וכגון שהיה קילוח יורד מהר בדרך עקומה ואינו יורד לתוך החבית שרוצה למלאותה לקידוש ונתן ידו למעלה בראש ההר לעשותה כעין צנור כדי שיעברו המים דרך ידו לחבית של קידוש, או שנתן עלי ירקות הראויין לאכילה שמקבלים טומאה, פסולים המים.
, זה הכלל, דבר שמקבל טומאה פסולין, דבר שאינו שקבל טומאה כשרין, מנה"מ, דאמר קרא אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור, הווייתן ע"י טהרה תהא קנבשלא ע"י דבר המקבל טומאה. ואע"פ דהפסוק איירי במקוה, ילפינן מיניה לכל המים המטהרין, והכי הוי משמעות הפסוק, הווייתן של כל מים המטהרין תהא ע"י טהרה, בכל אופן שאתה מהוה אותן לתכלית טהרה בין במקוה בין במלוי לקידוש תעשה אותן ע"י דבר שאינו מקבל טומאה, וכמבואר.
.
(זבחים כ"ה ב')