1אם המצא תמצא. אתמר, מודה בקנס ואח"כ באו עדים ככגון שהודה מעצמו שגנב ואח"כ באו עדים. , אמר רב, פטור, מאי טעמא, דכתיב אם המצא תמצא, המצא בעדים תמצא בדיינין, פרט למרשיע את עצמו, ולמה לי הא, מאשר ירשיעון אלהים (פ׳ ח׳) ולא מרשיע את עצמו נפקא, אלא ש"מ מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור כאור"ל פסוק אחד בא להורות למודה בקנס ולא באו עדים כלל דפטור ואחד למודה בקנס ואח"כ באו עדים דג"כ פטור, ונראה דאי הוי כתיב פסוק אחד הוי מוקמינן למודה בקנס ולא באו עדים כלל, משום דהיכא שבאו עדים אח"כ הו"א דלכן הודה מפני שידע שיש עדים ויבאו ויגידו, או דדל הודאתו והיינו מחייבים על פי עדים, וע' במל"מ פ"ג ה"ח מגנבה מש"כ בזה. .
(ב"ק ע"ה א׳)
2המצא בידו. אין לי אלא ידו, גגו חצרו וקרפיפו מניין, ת"ל אם המצא תמצא מכל מקום כבומפרש בגמרא אע"פ דהמצא תמצא אצטריך למודה בקנס ואח"כ באו עדים דפטור [בדרשה הקודמת] אך אי משום הא היה אפשר לכתוב המצא המצא או תמצא תמצא, ומדשני קרא בלשון כזה ש"מ תרתי. ולכאורה צ"ע ל"ל להברייתא לדרוש ע"פ שנויא דחיקא כזה, בעוד שהיה באפשר להביא בענין שלפנינו הדרשה ממכילתא כאן אין ידו אלא רשותו, כמו (פ' חקת) ויקח את כל ארצו מידו, ולפי"ז ממילא מוכח גם גגו חצרו וקרפיפו, וא"כ כל הדרשה דהמצא תמצא אתא למודה בקנס.
וי"ל משום דבב"מ נ"ו ב' איפרך לימוד זה, משום דא"א לפרש שם מידו ממש, אבל כל היכא דאפשר לפרש ידו ממש מפרשינן, ובירושלמי גיטין פ"ח ה"א מבואר דעיקר הראיה מן ויקח את כל ארצו מידו חידש ר' ישמעאל, והוא אינו רוצה ללמוד מן המצא תמצא משום דאזיל לשיטתיה בכ"מ בירושלמי דלא דריש לשונות כפולות כנודע. .
(שם ס"ה א׳)
3הגנבה. כשהוא אומר חיים – הרי חיים אמור, הא מה אני מקיים הגנבה – לרבות כל דבר כגולקמן בפרשה (פסוק ח') יובא עוד רבוי על זה דכתיב על שה על שלמה על כל אבדה וגו' ישלם שנים, והכא איירי בגנב והתם איירי בטוען טענת גנב. ועיין ברמב"ם פ"א ה"ו מגנבה כתב וז"ל, תשלומי כפל נוהגין בכל דבר חוץ מבשור ושה שהגונב את השור או את השה וטבח או מכר משלם על השה תשלומי ארבעה ועל השור תשלומי חמשה, עכ"ל, ואין הלשון מכוון כל כך, דהול"ל חוץ משור ושה אם טבחם ומכרם, אבל בלא טביחה ומכירה משלמין כפל גם בשור ושה, כמבואר בפרשה כאן ולקמן בפסוק ח'. .
(שם ס"ג ב')
4משור עד חמור. אחד שור ואחד כל בהמה לתשלומי כפל, דכתיב (פ' ח') על כל דבר פשע, א"כ למה נאמר בשור עד חמור – בפני שדבר הכתוב בהוה כדר"ל בהמות הרגילות להיות מצוי לאדם לתכלית צרכיו, השור לעבודה וחמור להובלת משא והשה לגזה. .
(ב"ק נ"ד ב׳)
5משור עד חמור עד שה. תנא דבי ר' ישמעאל, למה לי דכתב רחמנא שור וחמור ושה, חד למעוטי קרקעות שאינם מטלטלים כהויתכן גנבה בקרקעות כגון שהיו נטיעות מחוברין לקרקע וגנב מהן ואתמעטו מכפל. וע' תוס' ב"ק ס"ב ב' יצויר גנבה בקרקעות עוד באיזה אופן. , חד למעוטי עבדים שאין לך בהם אלא תשמישן כור"ל שאין יכול לגנוב גופן כיון שאין גופן קנוי, ובעלמא אמרינן דעבדים הוקשו לקרקעות, זה הוא בעבד כנעני שגופו קנוי וכאן איירי רבותא אפילו בעבד עברי שאין גופו קנוי, ואע"פ שאמרו בקדושין כ"ב ב' עבד עברי גופו קנוי הוא רק לענין שמותר בשפחה כנענית כמש"כ הריטב"א שם, וע' בתוס' בבבלי ס"ג א' ובשטמ"ק. וגם י"ל דדעת הירושלמי היא דאין עבדים נגזלים (כמו קרקע) ולכן אין להגנב בהם רק תשמישן, ויעוי' ברמב"ם ובראב"ד פ"ט מהל' גזילה הלכה א', וצ"ע. וחד למעוטי שטרות שאינן אלא לראיה כזואינו כעין הפרט, וגם י"ל הסברא בזה דכיון שאין גופן ממון לא שייך בהו כפל, כי אם ישלם עוד שטר כזה הלא אין ראוי למאומה, ואם ישלם סכום הכסף שבהשטר הלא לא גנב כסף ממש, ועי' בבבלי ב"ק ס"ד ב' בא קיצור מדרשה זו. .
(ירושלמי ב"ק פ"ז ה"א)
6חיים שנים ישלם. [כיצד משלם], אמר רב, קרן כעין שגנב, תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה כשעת העמדה בדין כחכגון אם בשעת הגנבה היה שוה ד' מנה ובשעת העמדה בדין הוזל עד ב' מנה, משלם קרן ד' מנה וכפל וד' וה' לפי ערך ב' מנה. , מאי טעמא, אמר קרא גנבה וחיים, אמאי קאמר רחמנא חיים בגנבה – אחייה לקרן כעין שגנב כטנראה דר"ל בכל דבר שמשלם בשלמותיה כמו שהיה נקרא שהדבר חי, שלא נשתנה מאומה מכפי שהיה, וטעם הדיוק מחיים הוא משום דליכא למימר דרק בבעלי חיים הדין כן דהא מן הגנבה מרבינן כל דבר, וכן לקמן בפסוק ח' כתיב על כל אבדה וגו' ישלם שנים.
והנה אע"פ דלפי פשטות הלשון והענין משמע דהלשון חיים מוסב אדלעיל, כלומר אם המצא תמצא בידו הגנבה וגו' חיים [אז] שנים ישלם, וכן מורה טעם הנקוד אתנחתא במלת חיים, והיינו שחיים הוא ההיפך מן וטבחו כמו שלשון המצא תמצא בידו הוא ההיפך מן ומכרו – מכ"מ לא ניחא להו לחז"ל לפרש כן, משום דלשון אם שבתחלת הפסוק מורה על תנאי בהתשלומין דוקא אם תמצא בחיים, ובאמת אין בזה תנאי אלא שאפילו אם נמצאה הגנבה מתה ג"כ חייב כמבואר במשנה ב"ק ע"ח ב', ולכן פרשו לדרשה, וכן בדרשות הבאות. .
(ב"ק ס"ה א׳)
7חיים שנים ישלם. תני, אין שמין לא לגנב ולא לגזלן לר"ל אם גנבו או גזלו בהמה או כלים ונפחתו או נשברו אצלו אין שמין הנבלה או השברים לבעלים אלא רואים כמה היה שוה אותו הכלי ומשלם לבעלים הדמים והנבלה או השברים להגנב וגזלן, וע' באות הסמוך. , מנ"ל, א"ר אבא בר ממל דכתיב חיים שנים ישלם – חיים ולא מתים לאגם הוא מדייק כמו בדרשה הקודמת, דאין לומר דהמלה חיים מורה רק על בעלי חיים, יען דמן הגנבה מרבינן כל דבר כמבואר בדרשה דלעיל, ולכן דריש דהפירוש חיים ישלם חיים ולא מתים, דהיינו שישלם במינים מעולים ולא בשברים ונבלה, ואע"פ דבנזקין שמין השברים לניזק כמבואר בפרשה הקודמת פסוק ל"ד ול"ו, שאני התם דכתיב והמת יהיה לו ודרשינן לו לניזק, כמבואר בפסוקים הנזכרים, משא"כ הכא. וזו היא דעת רש"י בב"ק י"א א' ובב"מ צ"ו א' בפי' אין שמין כמש"כ באות הקודם, וכ"ד רמב"ם בפ"א הט"ו מגניבה, אבל התוס' בב"מ שם פירשו דהפי' אין שמין היינו הפחת שהוזלה הגניבה משעת גניבה עד שעת העמדה בדין, אבל זה ודאי שנותן לו הנבלה בדמים כמו שהוא שוה עכשיו, ומדרשה זו מירושלמי שלפנינו מבואר כדעת רש"י ורמב"ם דהלשון חיים ישלם משמע חיים ממש כמש"כ, ועי' בירושלמי קדושין פ"א סוף הלכה ד' באה דרשה זו בשנוי לשון, ומש"כ הרמב"ם שם דגם לענין כפל אין שמין והראב"ד השיג עליו – פשוט שלמד כן הרמב"ם מירושלמי זה שדריש מפסוק שלפנינו דאיירי בכפל. .
(ירושלמי ב"ק פ"א ה"א)
8חיים שנים ישלם. המפקיד אצל חבירו בהמה או כלים ונגנבו או נאבדו ונשבע ואח"כ נמצא הגנב משלם כפל וד' וה' לבעל הפקדון, ולמה לא ישלם למי שהפקדון אצלו לבדכיון דנשבע פטר עצמו כמו אם שלם, וכמו אם שלם ולא רצה לישבע ונמצא הגנב משלם תשלומי כפל להנפקד, משום דע"י תשלומיו זכה הוא בכל, כפי שיתבאר בסמוך, כך אם נשבע דין הוא שיזכה בכל זכותי הגנבה שאפשר לבא, כיון דהשבועה היא במקום השילום, ואע"פ שבזה בהכרח ישונה דין הנשבע מהמשלם לענין תשלומי הקרן שבשילם שייך הקרן להנפקד, ובנשבע שייך להמפקיד משום דאל"ה הרי הוא מפסיד ממונו, אבל הכפל וד' וה' צריך להיות שוה בנשבע כמו בשילם שיגבה הנפקד. , א"ר יונה, כתיב חיים שנים ישלם, למקום שהקרן הולך שם כפל וד׳ וה׳ הולכין לגיתכן דדריש שנים למקום שאחד הולך שם השני הולך. .
(ירושלמי ב"מ פ"ג ה"א)
9שנים ישלם. תניא, ר' יעקב אומר, שנים ישלם שלא בשבועה, או אינו אלא בשבועה, אמר אביי, לא לכתוב רחמנא שנים ישלם בגנב וליתי בק"ו מטוען טענת גנב, דאע"פ דבהתירא אתי לידיה אמרה תורה לשלם תרי, גנב עצמו דבאיסורא אתא לידיה לא כש"כ, ול"ל דכתב רחמנא שנים ישלם בגנב עצמו, לומר לך דאפילו שלא בשבועה לדר"ל דהו"א דכמו בטוען טענת גנב בפקדון אינו חייב בכפל רק אם נשבע שגנבו ממנו ואח"כ באו עדים שהוא עצמו גנבו, אבל אם לא נשבע מקודם אינו חייב בכפל, כפי שיתבאר שם, כך בגנב עצמו אינו חייב בכפל רק אם נשבע, לכך כתיב הכא חיוב כפל דכיון שבאו עדים שגנב חייב מיד בכפל אפילו אם לא נשבע. .
(ב"ק ס"ד ב׳)
10שנים ישלם. המפקיד אצל חבירו בהמה או כלים ונגנבו או נאבדו, שילם ולא רצה לישבע, ואח"כ נמצא הגנב משלם כפל וד' וה' למי שהפקדון אצלו, דכתיב אם המצא תמצא בידו וגו׳ חיים שנים ישלם, וכי אין אנו יודעים שאם ימצא הגנב ישלם שנים, ומה ת"ל שנים ישלם, אם אינו ענין לו תנהו ענין לשלפניו להאין כל באור לענין זה, ומהו תנהו ענין לשלפניו, ובפני משה פי' פירוש דחוק מאד, כפי שיראה המעיין, ולי נראה דחסר בירושלמי ערך שורה שלמה וכך צריך להיות דכתיב אם המצא תמצא בידו הגנבה וגו' חיים שנים ישלם [וכתיב (פ' ו') וגונב מבית האיש אם ימצא הגנב ישלם שנים], וכי אין אנו יודעין שאם ימצא הגנב ישלם שנים, ומה ת"ל ישלם שנים אלא אם אינו ענין וכו'. והבאור הוא, דדריש הפסוק ההוא אם ימצא הגנב ישלם שנים, ופריך והלא אנו יודעין מפסוק זה שלפנינו המוקדם שמשלם שנים ודי היה לכתוב שם ישלם סתם [ולא נחית עתה הירושלמי לפרש דאותו הפסוק מוקמינן דאיירי בטוען טענת גנב] אלא אם אינו ענין לו, כלומר לגופיה כמבואר, תנהו ענין לשלפניו, היינו אוגונב מבית האיש, ור"ל דאשמעינן שישלם שנים להאיש שממנו גונב, דהיינו מי שהפקדון אצלו, ושיעור זה הלשון כמו שהיה כתוב אם אינו ענין למפקיד תנהו ענין לנפקד, ודו"ק. ובגמ' שלנו מבואר דענין זה מדרבנן הוא דילפינן כן מצד הסברא, דכיון דשילם הנפקד את הקרן הקנו לו את הכפל, יעו"ש בריש פ' המפקיד, ויתכן דגם הירושלמי דריש זה רק ע"י אסמכתא. .
(ירושלמי ב"מ פ"ג ה"א)